Persuader – The Hunter

על Persuader השוודים שמעתי הרבה. מפה אמרו גארדיין השוודים, משם לחששו משהו אחר, בעקרון משהו ששווה לשמוע. The Hunter הוא למעשה האלבום הראשון של הלהקה שיצא בשנת 2000 ועכשיו הוא מגיע במהדורה מחודשת הכוללת מלבד השירים המקוריים גם שירים מהדמו הראשון של Persuader. האלבום נפתח עם "Fire At Will". סולו גיטרה מעניין מברך אותנו בכניסה לאלבום, והקול הייחודי של הסולן, שלא ממש מזכיר לי את האנסי קורש משום מה, סוחף אותנו לתוך שיר מרתק, שהדבר שהכי שווה לציין בו, מעבר לטכניקה הטובה שהנגנים ניחנים בה, הוא המקוריות הרבה. בזמן שהרבה להקות נשמעות, בעיקר באזור הפאוור מטאל, כריפ אוף אחת של השניה, פרסוודר מציגים חומר מקורי ברמה גבוהה.

השיר השני, "As You Wish", הזכיר לי ישר את המשפט הקלאסי מתוך הסרט "הנסיכה הקסומה", שזה כבר דבר מצוין בפני עצמו. פתיחת גיטרה מלודית עם ריף סוחף ולא וירטואוזי, כדרכם של הגארדיין. הסולן הפעם מזכיר בגוון השירה יותר את בארלו הזכור לטובה מאייסד ארת', רק קצת יותר גבוה ופחות מחוספס. הגיטרה ממלאת את תפקיד הליד בצורה מצוינת, בלי להיגרר לפלצנות יתר. הבי מטאל פשוט, מקורי, עם מקצב מעניין ואפילו סולו תופים קצרצר, מי צריך יותר. הד באנגינג לתוך הלילה. סעמק למה הצוואר עדיין תפוס לי. הבס מקבלת כאן קטע ליד קצר, שהוא לא דומיננטי מדי ולכן אני לא מחשיב אותו כסולו.

השיר הבא, "Cursed", טיפ-טיפה מזכיר כבר דברים מוכרים יותר, אך עדיין שומר על רמה אחידה של מקוריות וממשיך לתת בראש בלי שיעלה לך ישר לראש "זה העתקה מאינגווי!" לדוגמא. עבודת הרית'ם מצוינת, ומחזיקה את השירים בצורה נפלאה, ונותנת לסולן ולגיטריסט הראשי את השקט (הלוואי עלי כזה שקט), ואת הבסיס לעבודת הקודש שהם עושים. הסולו הפעם יותר טכני, ומשאיר בפה טעם שללהקה הזאת יש המון מה לתת, והם בעצם רק טיפה מזכירים לנו כל שיר מה הם יודעים. הסולן סוחב את הבתים בצורה מדהימה, וקטע שקט משתלב כמו כפפה ליד. עוד קצת הדבאנגינג אחריו, ואם קודם הצוואר שלי היה מת, עכשיו הוא כבר קבור איפשהו בבית העלמין ירקון. עוד סולו לסיום משאיר לנו רק ללקק את האצבעות.

השיר הרביעי, "The Hunter", נפתח עם קטע דיבור לשם שינוי, והוא השיר הארוך בדיסק, מעל 7 דקות. משהו אומר שגם את זה הם יסחבו בלי בעיה. איך שהגיטרות נכנסות אני לא מצליח להתאפק ופשוט מחפש עוד חבר'ה לדפוק את הראש. הפעם יש טיפה יותר טעם בליינד גארדייני, אבל עדיין לא בצורה שמשתלטת על השיר. סולו פנטסטי שאחריו השיר מגביר מהירות, מה כבר נשאר להגיד? העתיד של החבר'ה האלה גדול. יהיה מאוד חבל אם הם לא יפרצו כמו שהחומר שלהם שווה. המתופף מלמד תופים פשוט ועם סאונד דליקטס, אין איפה להתאכזב. גם כאן משתלב קטע איטי ושקט בצורה מרשימה, ונדמה כי החבר'ה האלה פשוט יצליחו בכל מה שהם ינסו. אפילו שירה שהיא טיפה יותר צווחנית נכנסת כאן, על סף הגראול. שיר קליט, השיר הכי טוב באלבום עד עכשיו.

"Secrets" נפתח בצורה פולקית משהו, כאילו ששכחנו שהחבר'ה האלה סקנדינבים בכל רמ"ח איברים. אם כי נראה לי שלסקנדינבים יש יותר. השיר נותן רצון עז להישען אחורה ולפתוח בקבוק בירה, בהחלט אחד השירים האינסטרומנטאליים הכי טובים ששמעתי לאחרונה. השיר השישי, "Escape", ממשיך לעורר תאבון, ופשוט בא לטרוף את האלבום הזה. פצצת אנרגיה לפנים, פאוור מטאל לפנים, כמו שבשום מקום בספר כתוב. הפזמון טיפה גארדייני, אבל אם זה כל הדמיון שהם יוצרים ללהקה אחרת בז'אנר, הם יקבלו יום אחד פרק משלהם בספר הנצחי של המטאל. ולא, לא מדובר על 'ספר ההבי מטאל' של דרים איבל. עוד סולו, ועוד עבודת קודש מצד הסולן, החבר'ה האלה לא מרפים, וכנראה שגם לא נגמרים.