Poison The Well – Versions

לא צריך להיות מבין גדול בסאונד כדי לדעת שמשהו לא טוב קורה בחדש של Poison The Well. כבר מהרגע הראשון הדיסק נשמע אטום ודחוס בצורה קיצונית במיוחד. תמיד אפשר להאשים את טכנאי המאסטרינג , במקרה זה , Pelle Henricson , שגם אחראי על ההפקה המוזיקלית והמיקסים של הדיסק.

הפלא הגדול הוא שהקטע הכי יפה בשיר הראשון , Letter Thing הוא השניה הפסקה שיש עד שהשיר השני מתחיל. אז מה בדיוק עובר על Poison The Well ? לא ממש ברור , הלהקה שנחשבת למובילה בולטת בסצינת ההארדקור שינתה את פניה, Poison The Well במקור מפלורידה , קמו ב 98 , והכח העצום שלהם נבע מטורים אינסופיים ברחבי ארה"ב , ומסגנון הרבה יותר מוזיקלי , יחסית לשאר להקות ההארדקור.

חילופים רבים בחברי הלהקה הכוללים 3 (!) זמרים שונים , לא עצרו את הלהקה אף פעם מלהתקדם. הציפיה ל Version היתה גדולה יחסית , במיוחד לאור ההצלחה של האלבום המעולה You Come Before You , אבל , כגודל הציפיה , גודל האכזבה .

Versions , כאמור נפתח בקטע הארדקור קשה במיוחד , ממש לא מוזיקלי , אבל Breathing 's For The Birds שבא אחריו כבר לוקח את האלבום לכיוון אחר לגמרי , הרבה יותר מלודי. צרחות ההארדקור מתחלפות לשירה מלודית איטית נוסח פרי פארל , והגיטרות לוקחות צעד אחורה. נכון , זה עדיין חופר ולא נעים לשמוע אבל זה מעניין. כשמגיע הפזמון אני שוב נזכר שמדובר באותה להקה. משהו בחפירות הלא פוסקות של התופים גורם לתחושה של אי נוחות והמאסטרינג …. אוי …. מה נסגר ?? איך מוציאים אלבומים כאלו ב2007 ?

גוון שונה ממש אפשר לשמוע ב Slow Good Morning הרצועה השישית , שמתחיל במהלך אקורדים נוסח הביטלס , עם סאונד מיושן , גם השירה פתאום יוצאת החוצה , איזה שינוי מרענן , שיר מצויין! אמנם השיר לא מתחיל בתור יציאת מטאל , אבל הוא מתפתח לשם בצורה מאוד נכונה. זה שיר עם דינימקה , ואפילו הוסיפו באמצע קלידים של כמו של הביטלס. באווירה הכללית , השיר הזה מזכיר מאוד את Life Of Agony להקת הארדקור מלודית נוספת , בעיקר בכיוון השירה.

המוזיקה הקשה ממשיכה בComposer Meet Corpse , זה שילוב "מעניין" בין מוזיקת סטונר להארדקור , אבל העצמה של הרעש מגיעה לשיאים חדשים ב C-Part של השיר. רמות קשות של דיסטורשן , שזה כבר לא קשור לכלום. סבבה שאתם נותנים בראש , יש גם דרכים אחרות לעשות את זה , כאלו שמאפשרות למוזיקה לצאת החוצה, קחו למשל את החדש של Behemoth , כמה שהדיסק הזה קשה, עדיין אפשר להבין מה הולך שם.

The First Day Of My Second Life שחותם את הדיסק , גם הוא נשמע כאילו נכתב בהשפעת סמים קשים. למרות שפה יש גיוון מעניין שלא הגיע עד כה , ההתגברות שלו והפתיחה של השיר פשוט מעולות , הוא אמנם הופך לפחות מלודי , אבל זו דרכו של הארדקור . הצרחות נשמעות פה כמעט כמו שהן צריכות להשמע באלבום כזה . אחרי פידבק של דקה וחצי פתאום מגיעה אקפלה שלא ברור איך היא קשורה לשיר. שוב , יש כאן בעיה של ניסיון של להיות אקסטרה קשה ואקסטרה אוונגארד , וזה אקסטרה לא עובד.

לסיכום, ל – Poison The Well באמת יש את הכישרון והיכולת לעשות אלבומי מטאלקור / פאנק / סטונר מעולים . בעיה שלהם היא שהם בוחרים לשלב בין הדברים וליצור כאוס מוזיקלי לא ברור. נקווה שהאלבום הבא יהיה טוב יותר , ואולי גם עם מאסטרינג נורמלי .