Ram-Zet – Escape

זהו האלבום השני של ההרכב הנורווגי הזה אבל הראשון שנגלה לנגד אזניי. האלבום למעשה מיועד לאנשים שיודעים להנות מכיוונים שונים ולא צפוים של סגנון המוזיקה האהוב עליהם. וללא דעות קדומות , כי האזנה ל escape היא יציאה למסע פסיכדלי של כשעה.

לא קל להגדיר את הסגנון המוזיקלי של Ram Zet, לכן אני אנסה לתאר כמה שיותר מרכיבים מוזיקליים שעברו דרך אוזניי וקיבלו הגדרה כלשהי. ניתן לשמוע בברור מרכיבים של פאוור מטאל פשוט לצד תיחכום פרוגרסיבי ושבירת מקצבים לצד השפעות תעשייתיות יותר . לאנשים ששומעים את המושג "מוזיקה תעשייתית" והדבר הראשון שעולה לכם בראש הוא מונוטוניות ושיעמום, (כמוני למשל) אני רוצה להבהיר שלא כך הוא המצב הפעם. במקרה הזה ,זה הולם באינטנסיביות במוח ומקשט את השירים והופך אותם למעניינים יותר.

חומר הגלם , הבסיס והרקע ממנו מגיע zet יוזם ההרכב
הוא למעשה עולם הבלאק מטאל. לצד צווחות בלאק אופייניות ניתן לשמוע קול נשי נקי ומדהים להפליא שנשמע כבוקע מגרונה של הסולנית ללא כל מאמץ. כמה וכמה פעמים במהלך השירה נוצר דיאלוג מוזיקלי בין הסולן והסולנית,דיאלוג בין המלאך לשטן כביכול.

אפילו בכינור ובקלידים הם לא מנגנים בדרך הרגילה… צליל הקלידים נשמע מרושע כשלצדו קולו של הכינור ממש רוקד על העצבים. ניתן לשמוע באלבום את תחושות הכעס והטירוף ולצידם את תחושת העצב והאכזבה מאמונת שווא. המוזיקה מתאימה בדיוק לטקסטים מה שהופך את האלבום ליצירה מתואמת ומושלמת.

אני אמנע מלנתח את השירים , אבל האורך שלהם מיצג בעיניי את המורכבות שבהם. ישנם הרבה פרטים קטנים שצריך לשים אליהם לב באלבום עקב מורכבותו. זה לא אלבום שניתן לשמוע כמוזיקת רקע הוא מכיל הרבה אמוציות שפורצות מכל כיוון ומנגנות על החושים. מה שבטוח , אפשר לאהוב את האלבום או לא לאהוב אותו , אבל אי אפשר להישאר אדישים אליו.