Redemption – Snowfall On Judgment Day

01/06/10
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Peel
  2. Walls
  3. Leviathan Rising
  4. Black And White World
  5. Unformed
  6. Keep Breathing
  7. Another Day Dies
  8. What Will You Say
  9. Fistful of Sand
  10. Love Kills Us All / Life in One Day

מה שהחל בתור פרויקט "סופר גרופ" אמריקאי, עם חברי להקות Symphony X ו-Fates Warning, הפך עם השנים ללהקה לכל דבר – כולל מעבר לחברת תקליטים גדולה, אלבום הופעה מצליח, וחימום קבוע ללהקת הפרוגרסיב מטאל הגדולה בעולם. Redemption עושה את הצעדים ההכרחיים בדרך להפוך לאחת מלהקות הפרוג-מטאל הגדולות, ואלבומה החדש, Snowfall On Judgment Day הוא עוד חריטת צעד ענק במדרכת הבטון של עולם המטאל.

למי שלא מכיר, Redemption הוקמה בתחילת העשור, ואלבומה הראשון (שהיה מעין פרויקט משותף לחברי הלהקות הנ"ל) קצר שבחים רבים. מהר מאד ההרכב התגבש, והסולן Ray Adler הפך לסולנה הקבוע. אלבומה השני, שיצא ב-2005, קיבל ביקורות עוד יותר מהללות, ומשם הדרך לחברת העל Inside Out הייתה קצרה. מי מכם שזוכר ומכיר את Inside Out, יודע שאחד מבעלי הדיעה החזקים בחברה הוא Mike Portnoy, מתופף ומנהיג Dream Theater (שם שעוד יחזור אלינו בביקורת הזו), שמיד סימן את ההרכב כאחד המועדפים עליו, ועם הזמן, כנראה שמצא בו השראה לחלק מהכיוונים המוזיקליים אליהם הוא לקח את להקת האם שלו.

ב-2007, לאחר האלבום השלישי (והראשון שיצא ב-Inside Out הנחשבת), Redemption הצטרפה ל-DT כמופע פותח של סיבוב ההופעות הארוך שלה בארה"ב. סיבוב ההופעות הזה הפך את הלהקה לשם דבר, והדרך אל סיבוב הופעות משל עצמה הייתה קצרה. כעת, לאחר אלבום המתעד את סיבוב ההופעות הזה, Redemption חובקים אלבום חדש, שמציג אותם באור שונה במקצת – אגרסיביים יותר, מהירים יותר, מקוריים יותר, ומארחים את הסנדק שלהם, James Labrie, סולן DT.

אין ספק ש-Redemption מסומנת כאחת היורשות הפוטנציאליות של DT, ולא רק מכיוון שחבריה הפכו למעין בני טיפוחים של מפלצת הפרוג מטאל. זה גם בגלל הכיוון המוזיקלי המשותף של שתי הלהקות, שאינן מנסות להישאב אל הפאוור מטאל הסימפוני (כדוגמת Symphony X) או אל סגנונות אחרים באופן כללי (כדוגמת Queensryche והגיחה המשעשעת שלהם אל הגראנג'), זה גם בגלל עבודת הקלידים והגיטרות המשובחת, וגם בגלל תפקידי התופים המרשימים של Chris Quirarte (שהצטרף אל הלהקה לאחר האלבום הראשון). אבל זה בעיקר מכיוון ש Redemption פשוט מושפעים מ-DT בכל אספקט של המוזיקה שלהם – כתיבת השירים, העמדת המבנה המוזיקלי, תפקידי השירה (למרות שסגנונות השירה של הסולנים שונים מאד), נושאי הכתיבה. המושג "בני טיפוחים" זועק אלינו מכל שנייה באלבום הנוכחי.

כאמור, האלבום החדש מציג את Redemption כלהקה מהירה ואגרסיבית הרבה יותר. שני השירים הפותחים את האלבום, "Peel" ו-"Walls", מבהירים מהר מאד את הכוונות של הלהקה – להפגיז, לסחרר, למקם את עצמה בצמרת הז'אנר (למרות האינטרו המביך של השיר הראשון). השיר הרביעי, "Black And White World", נפתח באינטרו פסנתר יפהפה, מתפתח להפגזת ריפים עצבנית, אבל שומר על צבעים מקוריים באמצעות תפקידי הקלידים המגניבים, ששואבים המון השראה ממר Rudess (קלידן DT למי שלא מכיר). "Another Day Dies" מתהדר בהופעת אורח של James Labrie, שכאילו נועדה לסבר את האוזן שמזהה את ההשפעה של DT בכל תו ומעבר בשיר.

דווקא הבלדה הסכרינית עם ניחוח האייטיז הכבד, "What Will You Say", מצליחה לרגש במקצת – נכון, מדובר בשיר צ'יזי לחלוטין, שמהווה ירידה ברורה ברמה הכללית של האלבום, אבל משהו בביצוע מצליח לכבוש אותי, למרות החיוך הציני שמרוח על פניי. היצירה החותמת את האלבום (11 דקות), "Love Kills Us All / Life In One Day" מצליחה להכיל את כל מה ששמענו עד כה – אינטרו מלודי ומהפנט, כניסת להקה אגרסיבית, סי פארט מטורף, קטעי אייטיז צ'יזיים (תתכוננו לבית הורס מצחוק בדקה 9), ביצועיים קוליים מרשימים ומלאי רגש, והרגשה של כתיבה מהוקצעת.

Snowfall On Judgment Day מצליח לקלוע לכל המטרות ש(כנראה) Redemption הציבה לעצמה: מיתוג הלהקה כיורשת הברורה של DT, שירים חזקים שישמחו את המעריצים וימשכו פנימה בקלות מעריצים חדשים (זה האלבום הכי טוב להתחיל איתו אם אתם לא מכירים את הלהקה), ושמירה כללית על הקול האישי של הלהקה, שבפירוש אינה נשמעת כמו חקיינית DT, אלא כממשיכת דרכם. וזה בסדר, כי כולנו הרי יודעים ש-DT איבדו את הצפון עם האלבום הנוראי האחרון שלהם. אז יש לנו את Redemption כנחמה. אתם יודעים מה? אחלה נחמה.