Reign of the Architect – Rise

את Reign of the Architect שמעתי בפעם הראשונה בפסטיבל Mini Winterfest ברידינג 3 לפני כחודשיים. כאמור, התלהבתי מהם מאוד. אבל אני חייב להתוודות – זה לא הסגנון שלי כבר כמה שנים. פרוגרסיב סימפוני ואפי זה ז'אנר שהשארתי מאחוריי עוד בתקופת התיכון המוקדמת, לפני 6 או 7 שנים. לכן, חששתי מעט לסקר את האלבום. אבל היות ובכל זאת רציתי לשמוע את פועלה של הלהקה המדהימה הזו, בלי הסאונד המלוכלך והנמרח של הרידינג, נעניתי לאתגר.

את האלבום קיבלתי כפרומו לפני שבועיים מוידי, הלא הוא אחד מסולני הלהקה. כבר באותו הלילה חזרתי הביתה לנתתי לאלבום שמיעה ראשונה, ככה במיטה, בשקט שלי, לראות על מה מדובר. התחלתי לשמוע את האלבום בסביבות 2 וחצי בלילה. צריך לקום ב8 וחצי לעבודה, אבל מה הסיכוי שאני לא אירדם?

אכן נרדמתי. אבל הקטע המצחיק בשינה, הוא שאתה נרדם רק בתנאים אידיאלים. המערכת ההישרדותית שלנו דאגה לזה. הרי אי אפשר להירדם כשקר לנו מידי, כשחם לנו מידי, כשאנחנו לחוצים מידי, נרגשים מידי, או מרגישים בסכנה. ציפיתי לקום ולכבות את המחשב אחרי שניים – שלושה שירים, שאני אקבל קצת תמונה כוללת של האלבום. נרדמתי תוך כדי השיר השלישי באלבום, Hymn to Loneliness.

כשאני רוצה להכיר אלבום ברמת כתיבת סקירה, אני יודע שאני אצטרך לשמוע אותו בלי סוף. פעמיים ביום לפחות, למשך שבוע לפחות. הופתעתי לראות שעם האלבום הזה, למרות החששות, לא היה לי קשה לעשות את זה בכלל. האלבום Rise הוא אחד האלבומים הראשונים הכי חלקים ומלוטשים ששמעתי בחיי, וזה דבר שמאוד חשוב לי כשאני שומע אלבום. לא יצא לי עוד לשמוע כזה מיקסינג ומאסטרינג באלבום ראשון, שלא נדבר על להקה ישראלית. אבל כבר לא מפתיע שReign of the Architect היא לא הלהקה הישראלית הממוצעת.

מתחילתו ועד סופו האלבום סוחף בצורה בלתי רגילה. מהאלבומים האלה שאתה מסוגל להרגיש, ולא רק לשמוע. לכל שיר הטון שלו, לכל אחד מהסולנים התפקיד שלו בלגרום לך להרגיש את הסיפור שאלבום הקונספט הנפלא הזה מעביר, מהשיר הראשון ועד לסיום הנפלא של האלבום הזה. בעודי מקשיב למוזיקה אני מזהה נגיעות קלות של כל מיני להקות שאני אוהב, כמו Pain of Salvation, Symphony X ועוד.

אבל למרות ההתחברות העצומה שהייתה לי באלבום בזכות הסולנים, השיר שהכי אהבתי באלבום הזה הוא ללא ספק The Green Flame. אני לא בדיוק יודע מה בדיוק יש בשיר הזה שכל כך תפס אותי, אבל אני יכול לשמוע אותו בלופים.

לסיכום, אני לא מצליח להפסיק לשמוע את האלבום הזה, ואני גם לא חושב שאני אפסיק לשמוע אותו בזמן הקרוב. אולי זה גם מה שיחזיר אותי לז'אנר שזנחתי פעם.