Rivendell – Farewell: The Last Dawn

זוכרים את הראיון שהיה עם Vratyas, המוח מאחורי Falkenbach? לא משנה. הוא מנהל בין השאר חברת הפצה קטנה בשם Skaldic Art שיעדה היא להפיץ לקהל להקות קטנות אך מוכשרות שראויות להכרה ולתת להן את הזדמנויות לפרוץ קדימה. בין הלהקות שניתן למצוא בלייבל הזה נמצאת להקת היחיד Rivendell, עליה אחראי בחורצ'יק אוסטרי המכונה Falagar.

המוזיקה של Rivendell היא מיוחדת. נתחיל מהדבר הברור מאליו – המוזיקה כולה מחוברת לעולם של ג'. ר. ר טולקין ולשר הטבעות. החל משם הפרויקט (Rivendell היא אחת מממלכות האלפים בעולמו של טולקין) ושמות השירים, דרך הליריקה וכמובן דרך המנגינות שמתאימות עצמן באופן נפלא לאווירה שעלילות סיפורים כמו "שר הטבעות" אמורות להעביר.

המוזיקה היא בהחלט מיוחדת, לא הפולק-בלאק מטאל הרגיל – ושמעו את זה כבר מהאלבום הקודם, "Elven Tears" שיצא ב-2003. "Farewell: The Last Dawn" הוא האלבום השלישי עד כה של האיש הזה, ואמנם שמעתי רק אותו ואת האלבום הקודם, אך זו בהחלט ההתקדמות הכי גדולה ושיפור גדול ניכר במוזיקה. היא הפכה להרבה יותר מקורית, יותר מעניינת ובעיקר יותר מייחדת את השם Rivendell בין כל להקות הפולק הקטנות האחרות.

האלבום נפתח בשיר "Rivendell" והוא מציג לנו מוזיקה איטית יחסית ומאוד אווירתית. Falagar מראה כישרון בנגינה על כל הכלים וכמובן בשירה, בין אם בשירת בלאק טיפוסית (לא שיש בכך משהו רע) ובין אם בשירה נקייה נהדרת. "The Fall of Gil-Galad" הוא בהחלט השיר שאני הכי אוהב באלבום. שיר קצר (כמעט 3 דקות) שנפתח במקצב כלים מזרחיים וממשיך באותו מקצב, רק שאליו מצטרפים כל הכלים האחרים וכששומעים את השיר הזה (או כל אחד מהשירים למעשה) לא בדיוק מבינים שזה הכול מלאכת ידיו של אדם אחד. השיר שלדעתי ללא ספק מייצג את הלהקה הזאת בצורה הכי טובה שאפשר, כשהכול משתלב בצורה מושלמת.

למי ששמע את האלבום הקודם Elven Tears, השיר "The Old Walking Song" נעשה בדיוק באותו סגנון, עם השפעות מהמזרח וקצב דומה. שיר טוב שהוא מעט רועש יותר מהאחרים. כרגיל, כמו בכל אלבום פולק-מטאל קיים בערך, ישנו גם שיר איטי ואווירתי הרבה יותר מהשאר, פה זה "Earendil". שיר מלנכולי ואיטי שמלא בצליל חליל עדינים, המספרים את סיפורו של Earendil, הישר מה-"סילמריליון". הגיע זמן "A Drinking Song", שהוא שיר כיפי אמנם, אבל לדעתי לא הכי מתאים לאלבום הזה. הייתי מציע להשאיר את מלאכת כתיבת שירי השתייה לעם האירי או מישהו אחר.

"Back To The Lands We Once Did Know" משאיר את השיר הקודם בצד ומחזיר ל-Rivendell את תחילת האלבום, לא איטי מדי ואין הרגשה שהשיר עמוס מדי, מה שהיה בקלות מוציא את ההנאה. לקראת סוף השיר הוא מקבל צורה "מטאלית" קצת יותר מוכרת, והרצון פשוט לדפוק את הראש בהחלט גובר. השיר שסוגר את האלבום הוא "Tinoveil", שיר שקט שמתאים בהחלט לחתום אלבום שכזה. אחרי שלכאורה נגמר השיר, ישנו שקט במשך כמה דקות טובות בהם לא יודעים שזה זמני. תחכו ותחכו ואז הופ, תתחיל שוב המוזיקה המזרחית והמקצבים, והיא אשר באמת תסיים את האלבום.

השם Rivendell הוא לא שם מוכר בז'אנר הזה או במטאל בכלל, ואולי באמת עדיף כך, אבל המוזיקה שיוצאת ממוחו של אותו אוסטרי היא פשוט נהדרת והוא יכול להתגאות בה, כשאצלי לפחות Rivendell מחזיקה במקום טוב בין הלהקות שעושות מוזיקה שמושפעת מטולקין. אני לא בטוח שחדשים בז'אנר יתחברו כל כך למוזיקה במאת האחוזים, לכן אציע את האלבום הזה בעיקר למי שכבר שמע בעברו פולק מטאל ומוכן לקבל את אחד הכישרונות הטובים.