סיפור הטיפוס מהאשפתות של Sabaton הוא מדהים בכל קנה מידה, בשעה שלא מדובר בלהקה הצעירה ביותר שיש, אלא אחת שחוגגת 15 שנות פעילות השנה, העליה שלהם מאז האלבום Art Of War היא לא פחות ממדהימה. במשך 6 שנים קצרות הלהקה חרשה את העולם בהופעות, הקימו פסטיבל משלהם, והפכו לאחד המותגים הגדולים של הגמוניית המטאל הגרמנית הענקית ניוקליר בלסט. השילוב של הקול הייחודי של הסולן Joakim Broden המשולב בטקסטים העוסקים במלחמות היסטוריות, יחד עם הפאוור מטאלה עוצמתי של שאר הלהקה הוא כנראה הגורם שהביא אותם למה שהם היום. הם עברו משבר לא קטן שבעצם כל חברי ההרכב מלבד Broden ומקים הלהקה Par Sundstrom עזבו את הלהקה, אך בצעד מהיר הם גייסו חברי הרכב חדשים והמשיכו הלאה. אז מה התוצאה של להקה שונה כמעט לחלוטין באלבום הראשון שלה מאז השינוי הקיצוני הזה? האם זה אלבום של להקה אמיתית או נסיון נואש להמשיך את סיפור ההצלחה?

אז זה קצת משניהם.

האלבום נפתח עם השיר החביב עלי בתוכו – Night Witches, שימוש כבד במקהלות שנותן לו סאונד אפי לחלוטין, אבל לא מעט אותו בכלל. אולי השיר עם הכי הרבה אופי באלבום, וכמו הרבה מהשירים הטובים של הלהקה הוא ידבק לך לראש אם תרצה זאת או לא למשך שבוע לחלוטין. מה שכן, תשאירו את הטקסט זמין לכם, הוא שר שם מהר ואתם לא רוצים לפספס. קל לראות ששני הגיטריסטים החדשים של ההרכב יודעים מה הם עושים, לא נופלים משני הגיטריסטים המקוריים של הלהקה, זה ברור גם בשיר הבא – No Bullets Fly, שיר שמתחיל עם ריף ליד קלאסי ומתפתח לשיר קלאסי של Sabaton. הכבדות של הגיטרות והמקצב שלהן, לצד תצוגה ווקאלית מרשימה של Broden, ורקע קלידים מתאים – פשוט עובדים מעולה ביחד. השיר והבאים מיידית אחריו הם החלק החזק של האלבום, פאוור מטאל מהיר שממלא אותך בתחושות לגבי תהילת המלחמה, וזה בדיוק מה שאנחנו מצפים מ Sabaton, לא?

השיר הבא מדבר על סוג שונה של גיבור ובהתאם הוא גם שיר טיפה שונה. השיר עוסק באסיר 4859, החייל הפולני Witold Pilceki שנודע בכך שנשלח כאסיר שתול אל מחנה ההשמדה אושוויץ על מנת לתת תמונת מצב מבפנים ולהצית מרד אסירים בתוך המחנה. כאשר ברח מהמחנה הוא חזר אל ה Armja Krajowa(צבא העם) והמשיך להילחם בממשלה הפולנית ובסופו של דבר הוצא להורג בפולין הקומוניסטית. למען האמת לולא הייתי מפשפש ובודק ב Metal Archives אין לי מושג איך הייתי יודע על מה ועל מי השיר הזה וזו אחת הבעיות שהיו לי עם האלבום. קשה מאוד לדעת על מה מדברים השירים אלא אם זה משהו שנרמז מראש, זה משהו שלא כל כך מתאים ל Sabaton שלרוב די ברורים בנוגע לנושאי השירים שלהם, לרוב גם בדמות תאריכים ושמות של מקומות.

האלבום מתחיל להידרדר לדעתי בשיר To Hell And Back שגם היה השיר הראשון שפורסם ממנו. השיר מנסה להיות ה"להיט" של האלבום, ה Primo Victoria או ה Carolus Rex שלו אבל הוא נכשל בצורה די רעה. נכון, מדובר בשיר קליט עם פוטנציאל לא רע אבל הקלידים היותר מדי דומיננטים כאן הופכים אותו לטיפה פופי מדי ולא במובן הטוב של המילה. יש להקות שזה כן היה עובד להם אבל קצת כואב לי הלב כאשר מדובר ב Sabaton , בפעם הראשונה ששמעתי את השיר וראיתי את הקליפ שלו חשבתי לעצמי "האם זה מה שעשה להם השינוי המאסיבי בליין אפ?!" לצערי השיר שלאחר מכן לא גרם לי לחשוב אחרת.
בלדה של 4 דקות על Leslie “Bull” Allan, חייל אוסטרלי שהתפרסם בכך שהציל 12 בני אדם במלחמת העולם ה 2 במתקפה על הר Tambu in באוקיינוס הפאסיפי. מוזיקלית השיר משעמם ולא מצליח להשתוות בעוצמה שלו לאף בלדה אחרת של הלהקה כדוגמת Cliffs of Gallipoli.

מבחינתי מה שחרץ את גורל השיר היו המילים המגוחכות שלו. “sometimes war is about killing, sometimes it is about saving lives”?! ברצינות? אני יכול לדמיין את חברי הלהקה צופים בסולן והכותב של הלהקה Bróden Joakim מתפוצץ מצחוק וחבל שכך כי הסיפור של Bull Allan הוא באמת סיפור גבורה מדהים.

למזלי ולשמחתי האלבום מתרומם עם Resist and Bite עבודת הגיטרות פה ללא ספק עושה את השיר הזה למה שהוא וההרגשה האפית שיוצר השיר הזכירה לי מה אני כל כך אוהב ב Sabaton מלכתחילה. השיר הזה מוצלח וזכיר אבל הוא איננו להיט אמיתי – וזאת בעצם הבעיה העיקרית שלי עם האלבום הזה. השירים טובים וזכירים אבל אף אחד מהם לא מצליח להיות המנון כמו Carolus Rex ו Attero Dominatus. אולי זה השמות בלטינית שעושים לי את זה במיוחד אבל אף אחד מהשירים באלבום לא מגיעים להמנוניות של האלבומים הקודמים. אפילו במילים של השירים אין שורות אפיות כמו "“ what I said was set in Heaven, and so it shall be done " (ושוב, Carolus Rex…) שפשוט מכאיבות בבטן איפה שצריך. ממשיכים עם השיר Soldier of 3 Armies שעוסק ב Lauri Törni, חייל פיני שתחילה לחם עם הפינים, אז עם הנאצים כנגד הסובייטים שפלשו לפינלנד ואז עם צבא ארה"ב בויאטנם. השיר לוקח את נוסחת השירים של הלהקה למקום רע. יש בו את כל המרכיבים לשיר טוב אבל ריק קצת מתוכן ולא מכיל שום קטע שאפשר ממש להזדהות ולאהוב אותו. זה לא שיר רע, אבל זה מרגיש כמו Filler שנתקע לו באמצע בשביל למרוח את זה לאלבום עם עשרה שירים ולא כמו שיר שהגיע לפה בזכות.

דווקא Far From The Fame שיר שעוסק ב Karel Janoušek שהיה מצביא צ'כוסלובקי הוא כן שיר מוצלח, בעיקר בזכות Joakim ששוב גונב את ההצגה וסוחב את השיר על גבו החסון עם השירה שלו. בקטעים הקצביים היא פשוט בלתי נשכחת ונותנת את הטון המוצלח הזה שלוקח את השיר למקומות הנכונים. בלי לשים לב אתה נסחף איתו ולא יכול שלא להרגיש גאווה צ'כוסלובקית בעצמך כשהשיר מגיע לסיומו.

האלבום מסתיים בבלדה נוספת שגם היא לא טובה מדי אבל גם לא רעה מצד שני, סתם עוד שיר בסדר.
זה קצת עצוב לי כי כן מדובר בלהקה שהתחבבה עלי גם בזכות הבלדות שלה(כן הבן 13 הפנימי שלי מרים גבה למשמע המושג "בלדה") מדובר בעוד שיר סתמי להחריד שלא מצליח להתחבב עליך אבל גם לא נשמע רע מספיק בכדי שלא תאהב אותו. שאר האלבום לעומת זאת מצליח לחפות על שירים כמו זה ולהשאיר טעם של עוד, במיוחד אם אתה מעריץ. זה בעצם מה שמסכם את האלבום הזה בצורה הכי טובה לטעמי – מעריצים יאהבו את האלבום בזכות החלקים הטובים שבו וידלגו על החלקים הקצת פחות טובים מבלי להסס. מדובר באלבום שהוא האזנה כיפית לכולם אבל מי שלא אהב את הלהקה לפני כן לא יאהב אותם בגלל האלבום הזה.

האם מדובר באלבום שאפשר לקרוא לו חלש? לא. האם Sabaton מורידים הילוך מה Power Metal העוצמתי שלהם? גם לא. לא מאכזב אך גם לא מאיים בשום צורה, אם זה הגיוני בכלל.