Salem Hill – Mimi's Magic Moment

שמעתי לפני כמה חודשים את להקת הניאו פרוג Magic Pie המצוינים מנורבגיה, ולאחרונה קיבלתי את הדיסק של הלהקה האמריקאית Salem Hill, ומסתמנת לה מגמה מפתיעה, מס' להקות שמנגנות בהשפעה רבה של הפלאוור קינגס. האלבום הקודם של החבר'ה האמריקאיים האלה שיצא ב-2003 נקרא Be והיה אלבום קונספט משובח כמיטב המסורת, אך כל קשר בינו לבין Pain of Salvation הוא מקרי לחלוטין. המוסיקה של Salem Hill היא ניאו פרוג סימפוני, וככזו מלודית עם תפקידי תזמור מעניינים שמשתלבים היטב ויוצרים מרקם עשיר של צלילים נעימים לחיך. באלבום הזה הלהקה לא הלכה בכיוון של קונספט, אלא כתבה 4 יצירות אפיות ארוכות שיוצרות לנו למעלה משעה של מוסיקה מרתקת. הביצועים וההגשה נשמעים מלוטשים, גם כאשר החלקים נשמעים פשוטים יותר וגם כאשר מתוחכמים. אין פה מפגן נגינה וירטואוזי, אלא יצירה אומנותית בוגרת של להקה שמצליחה לשלב השפעות מוסיקליות יחד עם רעיונות מקוריים, בצורה סולידית מאד.

השיר שפותח את האלבום מחזיר אותנו לימי Rainmaker ו- Retropolis בצורה נפלאה, הסאונדים מכיוון הקלידים הם פשוט הסאונדים של בודין, הכתיבה היא כמו של סטולט, ובכל זאת מה שונה? תוספת מרעננת של כינור מצד דיוויד ריגסדייל (Kansas) שמכניס ניחוחות פולקלור. השיר באורך 15 דקות, ואין שום הרגשה של מריחה כמו בחומרים האחרונים של מלכי הפרחים, הרעיונות מעניינים ומגוונים,יש עושר של צלילים, ולמרות חזרה על מוטיבים, יש הרגשה רעננה. תוסיפו לזה את העובדה שניל מורס שר בהופעת אורח ובמיוחד הדקה האחרונה שמסיימת את השיר בצורה נפלאה. השיר All Fall Down, שמספר על קץ הקרירה של כוכב פופ, מזכיר מאד באופיו בהתחלה את World without a Heart , שיר פופי שכל הקסם בו שהוא בנאלי וכיף להצטרף אליו בפזמון בשירה, מושפע לטעמי בהלחנה גם של Kansas. באמצע השיר הוא מקבל תפנית סטייל Jethro Tull עם חליל נהדר של ג'ף איצ'ו שמנגן מלודיית פולקלור.

בשיר השלישי, Stolen by Ghosts, הלהקה מפגינה את האלמנט הסימפוני בצורה מובהקת בכתיבה. דיאלוג מרתק בין ההאמונד לבין הפסנתר בתחילה ובהצטרפות הכינור, כאשר חטיבת הקצב שמורכבת מהבס והתופים עושה את עבודתה נאמנה. תוכלו להנות בשיר מסולו כינור,קלידים וגם גיטרה. גם הליריקה בשיר הזה עמוקה ומוסיפה למעטפת של השיר. ההתחלה של השיר הרביעי, מזכירה לי אישית את Roundabout של Yes, עד כניסת סולו הגיטרה בסגנון רוברט פריפ מתקופתו המוקדמת בקרימזון. קטעי הגיטרה מלאי השראה, והליינים של הבס ידביקו לכם את הלסת לשולחן (ככה זה כשמנגנים על בס 12 מיתרים), וזאת בלי לשכוח את ההאמונד, הפסנתר והמלוטרון שבאים במלוא הדרם. שבו על הכסא ותנו האזנה ליצירה הסימפונית הזאת שמוכיחה שגם מוסיקת הניאו פרוג יכולה לאתגר. זהו עוד אלבום ללא הרבה יחסי ציבור, שיגרום למאזיני הרוק המתקדם רגעי קסם, כשמו של האלבום. הניאו פרוג ממשיך בהשתלטות שלו בשנת 2005 על הרוק המתקדם כיום ומשאיר את הפרוג מטאל מעט מאחור.