Salem – Necessary Evil

מי מכם קיבל לא פעם מהדודים \ סבתות שלו בונבוניירה מהודרת שבתוכה סוגים שונים ומשונים, חלקם טעימים יותר וחלקם פחות, של שוקולד איכותי עטוף מצופה ציפויים שונים או ממולא במילויים שונים? האלבום Necessary Evil, הוא ללא ספק קופסת בונבוניירה חדשה, איכותית ומהודרת מבית היוצר של Salem, שבתפקיד הפרלינים 9 רצועות בעלות מרקם, גוון וצורה חדשים לגמרי ושונים זה מזה כאשר במרכזם עומד היצירה הענקית "Once Upon A Lifetime", אשר נפרשת על פני 5 רצועות נפרדות, אך מהווה מקשה אחת גדולה ומשובחת.

כמו כל הבונבוניירות שבסיסיהן שוקולד אחיד, גם כאן, מעבר לכל אותם העטיפות, הציפויים והמילויים המוזיקליים שחברי הלהקה מנסים לשלב בשיריהם החדשים, עדיין נותרו אותן יסודות וחותמים מוסיקליים עליהם מושתתת המוזיקה של Salem – שירתו העוצמתית של זאב המתהדרת, ללא בושה, במבטא כבד, סולמות מינורים אוריינטליים שנעשו סימן היכר לרבות מלהקות המטאל שיצאו ממדינתנו הקטנטונת ומלל גדוש בביקורת כלפיי הממסד, המדינה ודרך החיים הלא כל כך סימפטית שלנו כאן.

אם לומר את האמת, חיכיתי בקוצר רוח לאלבום הזה, בייחוד לנוכח הטעימה ששחררה הלהקה לפני כשנה, בדמות הקטע הראשון מתוך "Once Upon A Lifetime". הקצב המשתנה, הברייקים, הריף המיוחד והדיסוננס שמתלווה אליהם, לא נשמעו לי כלל כמו שיר אופייני של Salem. אמנם לאורך כל השנים, תמיד דאגה Salem לשנות את הסגנון המוסיקלי באלבומיה ולא להקבע על ז'אנר אחיד, אולם הפעם הטעימה הזאת הרגישה אחרת, שונה מכל מה שיצא לפני כן. ואכן, הציפייה הזאת אכן התממשה.

Necessary Evil הוא אלבום כבד מאוד, מכל הבחינות האפשריות. המעבר מסולם E הסטנדרטי לסולם B הנמוך יותר, אכן עושה שמות בסאונד. תוסיפו לכך את העובדה שלחלק ניכר מהשירים באלבום יש גרוב האופייני יותר לעולם ההארדקור, ותקבלו אלבום שלפחות מבחינת הסאונד שלו, הוא כמו בעיטה חזקה בבטן. השיר הפותח של האלבום, "Blood", הוא דוגמא נהדרת לכך. שיר שממש לא אופייני ל-Salem בשום מובן ולא סתם ניסו להשוות אותו לסגנון הישן של Sepultura.

הלהקה מציגה בגאון והדר את הסאונד החדש שלה, בזעקות שבר, צלילים נמוכים מתמיד, ריף בועט ועצבני וגרוב קצבי שאופייני, כפי שכבר ציינתי, יותר לעולם ההארדקור. אולם עם זאת, ריבוי המקצבים, אינסוף הברייקים, הסולו המרהיב במהלך השיר והגרואלים המיוחדים של זאב, מחזירים אותנו יותר לסאונד האופייני של Salem.

בשיר השני "Amona", הגרוב והקצב נוטים יותר לכיוון הבלאק מטאל, כאשר השירה ואף הנגינה מתהדרת בעיוותים אלקטרוניים שמעולם לא נשמעו בשיריהם של Salem. לדעתי, בשל נושא השיר, נעשה הדבר בכוונה על מנת לצמרר את המאזין, שכמוני, לא ציפה לסגנון הזה בכלל. השיא של השיר הוא בסולו נגינה של קטע מתוך ההמנון הלאומי מלווה גם הוא בעיוותים אלקטרונים.

השיר השלישי "Idol Worship" מחזיר אותנו יותר לעולם של Salem (אם נחזור לאנלוגית הבונבוניירה, פרלין השוקולד הטהור באריזה), עוד מתקופת "קדיש", כאשר גם הוא מתהדר בסולואים מהירים ובצווחות גיטרה שגורמות לשיר להשמע, לפחות בפתיחתו, כאילו נלקח מאחד מהסולואים של Slayer. שיא השיר מגיע כפאוזת כלים שברקע שלהם נשמעת רק גיטרה ודקלום, המבוצע ע"י גיורא הירש, של קטע מתוך "ספר אברהם".

ואם ב-Slayer עסקנינו, נעבור לשיר הרביעי, "Mindless", שנפתח בריף סליירי מקפיץ ועצבני, המלווה את מרבית השיר, אך כמו קודמו ממשיך באותו סגנון מוכר המאפיין את Salem לאורך מרבית אלבומיהם. השיר החמישי, "Hypatia", בו משתתף אמיר נויבך (מתופף הלהקה לשעבר), נותן לנו טעימה מחודשת מהסגנון הדומי של A Moment Of Silence, בשילוב המקצב והגרוב המאפיינים את האלבום הנוכחי, בעיקר מ-"Once Upon A Lifetime". שלושת השירים הבאים "Strife", "Resentment" ו-"Making A Difference", חוזרים שוב לקו המאפיין את האלבום – המון ריפים המתבססים על סולם מינורי אוריינטלי, תיפוף מהיר ומרובה מעברים וסאונד מאסיבי.

הקטע האינסטרומנטאלי הקצר "More Blood", נועל למעשה את החלק הראשון של האלבום ומעביר אותנו לחלקו השני "Once Upon A Lifetime". לא אכביר במילים לגביו, רק אציין מספר עובדות שחלקן כבר נאמרו: היצירה מחולקת ל-5 חלקים שאורכם הכולל הוא 27 דקות, והוא נכתב בעקבות הולדת בנם של המתופף ניר נקב ואשתו קריסטין וולאס ששרה בקולה המדהים, בשלוש מתוך חמשת החלקים. קשה לנסות ולתאר ולנתח את היצירה הזאת, לכן רק אומר שזו פעם ראשונה ש-Salem יוצרת קטע כזה ולמשמע התוצאות אפשר רק לומר: כן ירבו, והלוואי שיום אחד נזכה לראות את הביצוע של היצירה הזאת, ארוכה ככל שתהיה גם על הבמה.

לותיקים שבינינו שגדלו על הסאונד של Salem יהיה קשה קצת להתחבר לסאונד החדש, אבל אחרי כמה שמיעות אפשר לשמוע שעדיין מדובר באותה Salem אפילו משופרת, בוגרת וממוקצעת יותר, שמוסיפה למאזיניה טעמים חדשים ובעיקר טעם של עוד.