Savage Circus – Dreamland Manor

מה משותף לגיטריסט Iron Savior, מתופף להקת Blind Guardian לשעבר ולחברי להקת Persuador השבדית? כולם לוקחים חלק בהרכב חדש בשם Savage Circus שמטרתו היא פחות או יותר, ליצור מוזיקה כמו מה ש-Blind Guardian עשו פעם, עד האלבום Imaginations From The Other Side. זהו לא Supergroup, אלא להקה מלאה ופעילה שהוקמה רק לפני כשנתיים אבל כבר הספיקה לקצור שבחים רבים בזכות אלבום הבכורה המוצלח "Dreamland Manor" – המושפע מפנטזיה, מוטיב פאוור חזק וכמה מהאנשים המוכשרים בז'אנר.

כבר מהשיר הפותח, "Evil Eyes", ניתן להרגיש באווירה הגארדייאנית המרעננת שמעלה נשכחות מהחומר ש-Blind Guardian לצערי כבר לא מנגנים. הסולן, מכרנו מ-Persuador, נשמע כמעט אחד לאחד כמו האנסי, רק מעט יותר מחוספס. הריף סוחף ועבודת הגיטרות קודש. ההבי מטאל המתובל בת'ראש מכה בנו ללא רחם, ולנו לא נותר אלא לסובב את הראש בתנועות מעגליות בלתי פוסקות. סטאוץ' (שעזב לצמיתות את Blind Guardian כי לא אהב את הכיוון שאליו הלהקה הלכה) מדגים פה תיפוף למופת, איזה שיר נהדר לפתוח איתו את האלבום. הוא ארוך לפי מיטב המסורת, אבל הוא לא דחוס והכלים השונים לא הולכים מכות ביניהם על הדרך. סיומת הרמונית משאירה המון טעם של עוד, מה נשאר לבקש?

השיר השני הבא עלינו לטובה נקרא "Between The Devil And The Seas" נפתח שוב בריף יפהפה, והאווירה הכללית ממשיכה לתת בראש. הגיטרות ממשיכות להיות דומיננטיות לצד עבודת התיפוף הפשוטה והמושלמת, והבס נותן גב חזק לכל השיר הענק הזה. הפזמון סוחף ולא דביק, והליריקה פנטסטית, תרתי משמע – גם יפה וגם עוסקת בנושא הפנטזיה. וואקלים נהדרים, פשוט ללקק את האצבעות. למי שמכיר את Iron Savior אפשר למצוא גם המון השפעות מהלהקה ובמיוחד מקולו הייחודי של פיט סילק שהפעם דווקא מלווה את הסולן במקום להיות בפרונט, וזה עובד מצוין. נראה לי שבקרוב יגמרו לי המחמאות.

"Waltz Of The Demon", נפתח בקטע שקט שמזכיר לנו שגם לנגן לאט החבר'ה האלה לא שכחו, פתיחה מדהימה שממשיכה את האלבום הנהדר הזה. השיר "מכביד" לאחר כדקה, וחברי הלהקה פשוט משלבים מצוין כל מה שהם רוצים. ליריקה שממשיכה ברמה גבוהה שמראה ש-Savage Circus לא מתפשרים על כלום – איכות צרופה. השירה המחוספסת יושבת כאן כל כך טוב, ונראה כאילו חברי הלהקה ביחד מאז ומעולם. השיר הרביעי, "Tommorowland", עוסק באגדת עם שוודית כלשהי, שאני לא מכיר אמנם, אבל מה רע בלהכיר דברים חדשים? ריף גיטרה מצוין פותח גם את השיר הזה, ואי אפשר שלא להקשיב להם. הריף המרכזי כאן מאוד דומיננטי ועבודת התיפוף גובלת בקודש, פשוט שיר ענק.

אם חשבתם שפה הפסקנו, הנכם טעיתם, הקטע השישי "Beyond Reality" מציג לנו את אחת הבלדות היפות ביותר שידע הז'אנר הזה. תיפוף שווה לב, עבודת קלידים רכה ובמיוחד השירה – שעושה פה את ההבדל בין סתם עוד בלדה מתלקקת לשיר עוצמתי ביותר – נותנת פה במלוא העוצמה ובכל קטע היא נשמעת שונה ובעלת משמעות. והסולו… אוך, אי אפשר שלא לקחת כל דבר דמוי-גיטרה שיש בסביבה ולהתחיל לפרוט עליו כאילו אנחנו שולטים על השיר. אבל מספיק להתבכיין, "When Hell Awakes", גם הוא אחד מהשירים החזקים באלבום, ההשפעות של גארדייאן בולטות מאד, במיוחד בעבודת הגיטרות, אבל שוב, כיום לא תמצאו את הנגינה הזאת באף להקה אחרת כולל זאת שעשתה את זה במקור… תענוג!

אם עד עכשיו לא הבנתם, אבהיר בפשטות, לא שמעתי אלבום ראשון כל כך טוב של להקה מאז Sonata Arctica ב-99 למיטב זכרוני. אין לי עוד מה להוסיף מלבד שבחים עליו ועל חברי הלהקה שכל אחד מהם נוטף כשרון שבהחלט ניתן לשמוע פה. איפה הייתם כל הזמן מאז "Imaginations"? כאילו לא עבר עשור, והמטאל המשובח של החבר'ה האלה נותן בראש בלי להתחשב באף אחד. וברשותכם, אני אלך להמשיך לדפוק את הראש. מומלץ בחום וממש לא רק לחובבי גארדייאן.