Savatage – Still The Orchestra Plays

13/10/10
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Power Of The Night
  2. Hall Of The Mountain King
  3. 24 Hours Ago
  4. Legions
  5. Gutter Ballet
  6. Summers Rain
  7. When The Crowds Are Gone
  8. Ghost In The Ruins
  9. If I Go Away
  10. NYC Don't Mean Nothing
  11. Edge Of Thorns
  12. All That I Bleed
  13. Handful Of Rain
  14. Chance
  15. One Child
  16. I Am
  17. Anymore
  18. Hourglass
  19. The Wake Of Magellan
  20. Morphine Child
  21. Anymore (Acoustic)
  22. Not What You See (Acoustic)
  23. Out On The Streets (Acoustic)

יש להקות שלא מעריכים, יש להקות שזוכות להערכה למשך תקופה ואז כוכבן דועך, ויש להקות שמעריכים רק קבוצה קטנה של מעריצים – ו-Savatage נופלת איפשהו בין סוגי הלהקות הללו. הסגנון שלה הוא תערובת של רוק, פרוג, גלאם ופאוור מטאל אמריקאי יחד עם הרבה מלודיות, ותיאטרליות – דבר שהרבה אנשים לא מצליחים לאכול או שהם אוכלים ואז מקיאים או שמעכלים לאט לאט ואז תוקעים גרעפס בהנאה לאות תודה והערכה. הלהקה החלה לפעול כבר בשנת 1978 ביוזמתם של האחים לבית Oliva, הם Criss ו-Jon. אחרי שני אלבומים, הלהקה ביצעה את הקפיצה הראשונה לליגה של הבכירים כאשר הוחתמה ב-1985 ב-Atlantic Records הענקית. בתקופה זו החל תור הזהב של הלהקה, שבא לידי ביטוי בקליפים מושקעים, הכרה של MTV, סיבובי הופעות עם Kiss, Metallica ועוד.

אחרי ההצלחה הגדולה של האלבום Gutter Ballet וההצלחה הפחות גדולה של Streets, הסולן Jon החליט להתרכז בפרויקט אחרים שלו ולכן לפני עזיבת הלהקה בחר את מחליפו, Zachary Stevens הזמיר בעל היכולת הווקאלית המתאימה ביותר ללהקה כמו Savatage. יחד עימו הקליטו ב-1993 את האלבום Edge Of Thorns שזיכה את הלהקה בחשיפה בעולם המוסיקה המיין סטרימי – השמעות ברדיו, סיבובי הופעות בינ"ל וכדומה. אך, תור הזהב עתיד להסתיים: מותו של גיטריסט הלהקה Criss Oliva בתאונת דרכים ריסק את חברי הלהקה ובעיקר את Jon שהחל בסדרה של התמכרויות לסמים ואלכוהול. למרות זאת הלהקה המשיכה לנגן, את מקומו של Criss תפס Alex Skolnick הוירטואוז, יוצא Testament ויחד עימו שוחרר Handful Of Rain.

הלהקה המשיכה להוציא מספר אלבומים, אך לא הצליחה לשמור על משרת הגיטריסט באופן קבוע, כש-Chris Caffery, Al Pitrelli ואף Jeff Waters מ-Annihilator ניגנו עם הלהקה באלבומיה האחרונים או שהצטרפו לסיבובי הופעות שונים. מאז 1995 הלהקה שחררה שלושה אלבומים נוספים וחמישה אוספים והופעות, כאשר נשוא הסקירה הינו אוסף נוסף שיצא לאחרונה. הלהקה כרגע נמצאת בהפסקה ולעולם לא התפרקה באופן רשמי, אך שמועות על חזרה לעבודה או לפחות יציאה לסיבוב הופעות נדחות כל העת. אז מה יש לנו פה? סקירה היסטורית של יצירה מופתית! יש מי שיקרא וקורא ללהקה "ברודווי מטאל" ושאר כינויים מזלזלים, בדיחות וכד'. אבל לדעתי ויהיו רבים שיסכימו איתי, הלהקה מציגה סגנון יחודי, מלודי, סוחף ואפילו מרגש עד כדי הרטטת אשכים (אני גבר, לא אכתוב ששירים כמו "When The Crowds Are Gone" גרמו לי לדמוע).

האוסף הכפול נפתח בשיר הנושא את שם האלבום Power Of The Night. אני מתאר לעצמי שבגלל מגבלות חוזה וכד', לא נכללו שירים מהאלבום הראשון Sirens דוגמת "Sirens" ו-"Holocaust", או מה-EP שנקרא The Dungeons Are Calling – אבל לא נורא. שלוש השירים הבאים לקוחים מ-Hall Of The Mountain King, שהוא בין האלבומים המועדפים עלי. שיר הנושא הוליד ווידאו משעשע ומגוחך, אך הריף הכבד יחד עם הסולואים של Criss נצרבו בזכרוני. למרות של-Jon אין יכולות ווקאליות מדהימות, אם בכלל, התיאטרליות בשירתו וגם באופן בו הוא מופיע מכפרות על כך. Gutter Ballet, אלבום מעולה הכניס לאוסף 4 שירים – את שיר הנושא יחד עם הבלדות "Summers Rain" וכמובן "When the Crowds Are Gone" האלמותי.

האלבום הבא היינו Streets: A Rock Opera שמביא את "NYC Don't Mean Nothing" ו-"Ghost In The Ruins" – שירים מהירים וכבדים יחסית, ריפים כבדים ומלאים, אך עדיין משמרים את הרוח של הלהקה. כמיטב המסורת, גם הבלדה "If I Go Away" שמאפיינת את הלהקה באופן הטוב ביותר, נמצאת כאן. לטעמי היה חסר השיר "Jesus Saves", אך נסלח למי שבחר את השירים כי הפיצוי תכף מגיע. הדיסק הראשון נחתם בשירים מהאלבום Edge Of Thorns, שמבחינתי מהווה את הפסגה של הלהקה – Criss עודו בחיים ויחד עם אחיו Jon עדיין נותנים את הטון בכתיבה, עם ביצוע של Zachary Stevens. באוסף נכלל שיר הנושא של האלבום יחד עם הבלדה "All That I Bleed" – גם כאן חסר טעם נוסף מהאלבום הנ"ל, לדעתי היה צריך להוסיף את "Follow Me".

הדיסק השני באוסף מביא את המאזין לעידן אחר בתולדות הלהקה – מותו של Criss, שינויים תכופים בהרכב ודעיכה איטית של הלהקה. "Handful Of Rain" מתוך האלבום הנושא את השיר הזה, הינו שיר בלוזי, ריפים כבדים וסולואים ערוגים בין לבין מעשה ידיו של Alex Skolnick הנודע. "Chance" ממשיך את הקו, אך באופן תיאטרלי יותר – שיר ארוך יחסית, שבקלות יכול להוות חלק מפסקול לסרט מתח. השיר הולך ונבנה עד שבסיומו Zac נכנס בקטע שירת סולו מרובה ערוצים, מרובה גוונים – זה הקטע שבו Zac משוויץ ביכולותיו. בשלב זה של ההאזנה אני חושב שהלהקה הייתה צריכה לעשות אוסף משולש, כי קצרה היריעה מלהכיל את כל שאר השירים הטובים שלהם, שזה הרבה: "Castles Burning" או "Watching You Fall" וגם "Symmetry". מכתיבת שורות אלו נופל לי האסימון (ועושה רעש מחריש אוזניים בחלל הגולגולת שלי) – האוסף הזה הוא האלבום הטוב ביותר של Savatage!

שני האלבומים הבאים, מהם נדגמו שירים עוסקים בסיפורים אמיתיים (פחות או יותר) – Dead Winter Dead מתעסק במלחמת האזרחים שהתרחשה בקרואטיה ובוסניה, כש-The Wake Of Magellan מתייחס לרציחתה של העיתונאית האירית Veronica Guerin ע"י גורמים פליליים במסגרת לחימתה בנגע הסמים באילרנד ולסיפור השלכתם למים של 4 ימאים צעירים ע"י קפטן אוניית משא. השלושה טבעו אך הרביעי ניצל הודות לתושייתו ואומץ ליבו של אחד הימאים הוותיקים. למעשה הכותבים לקחו את שני האירועים הללו ויצקו אותם לסיפור דמיוני אחד שעיקרו: החיים יקרים מדי מכדי שנבזבז אותם וכל שעה חשובה. בנוסף, Jon חזר לשיר בנוסף לעבודתו כקלידן (בהם עסק ב-3 האלבומים הקודמים). האוסף נחתם בשלושה ביצועים אקוסטים – פסנתר וקולו של Jon. שירים שהוקלטו ב-2009 ולקוחים משלל אלבומי הלהקה. לסיכום ואחרי גזירה נוראית. האוסף הוא אחלה דרך להכיר ולהתרשם מהלהקה – רק קחו בחשבון שכנראה תצטרכו לקנות את כל הדיסקוגרפיה של Savatage אחרי ההאזנה.