Scar Symmetry – The Singularity (Phase 1 Neohumanity)

scar symmetry יונקת מכמה מקורות מוזיקליים. אם חייבים לכתוב כותרת מעל מה שהשבדים עושים, אין שום ספק שזה מלודת', אך זהו מלודת' מאוד מודרני שסוחב עליו המון גרוב, ואעיז לומר, אפילו מטאלקור. מצד שני, אי אפשר להתעלם מהשפעות – גם אם הן פחות בולטות – של מטאל מסורתי יותר ופרוגרסיב.

עד עתה חוותה הלהקה שני אירועים שהיו במידה רבה קווי פרשת המים מבחינתה. ב-2006 יצא האלבום השני pitch black progress ודחף את scar symmetry לתודעה ואל רשימות ההשמעה של המיינסטרים המטאלי. pitch black progress לדעת רבים היה ועודנו שיא היצירה של החבורה השבדית. האירוע השני היה עזיבתו ב-2008 של הסולן Christian Älvestam לאחר ארבע שנות פעילות ושלושה אלבומים מלאים. Älvestam היה הפנים של ההרכב, והוא ללא ספק פנומן ווקאלי שמילא הן את תפקיד הגראולר וגם את תפקיד סולן הקלין במקצועיות ובכישרון. עזיבתו הכריחה את שלושת חברי הצוות הנותרים לצרף שני סולנים. אחד לכל תפקיד.

בכל מקרה, בואו נקפוץ ל-2014 או לעתיד רחוק, מסתורי ומתקדם הרבה יותר.

סינגולריות היא מונח בתחום העתידנות (תחום מחקר רחב בו המנתחים מנסים לחזות מגמות בהתפתחות האנושית והטכנולוגית בעתיד הקרוב והרחוק). הסינגולריות היא נקודת זמן עתידית, בה הטכנולוגיה תגיע לרמה כל כך גבוהה של אינטלקט ומורכבות שהיא תזניק את העולם והאנושות בעקומה חדה כל כך, עד שמנקודה זו ואילך אין שום משמעות לחיזוי של אנשים שחיו לפני נקודת הזמן הזו. או בקיצור, העולם ישתנה באופן כל כך קיצוני שהוא, האנושות שעליו ומגמות ההתפתחות יהיו זרות אפילו לדמיון שלנו ושל כל האנשים שחיו לפני השינוי. "סינגולריות", או אם נהיה מדויקים יותר "סינגולריות (שלב 1: נאו-אנושות)" הוא גם שם אלבומה האחרון והשישי במספר של scar symmetry השבדית, ועליו אנו הולכים לדבר כאן.

הקטע הראשון המתקרא The Shape of Things to Come הוא אינטרו קצרצר בן פחות מדקה בו הסולן מזהיר אותנו בקולו הנקי על בוא עידנו של גזע האדם החדש, ותוהה האם האירוע הזה ידון אותנו, בני האדם הישנים לכיליון או שנתנגד? והאם תתקיים בחירה כזו בכלל?

השיר הראשון באלבום הוא neohuman, ונראה שהלהקה לא מתמהמהת וכבר על ההתחלה זורקת לתוך הקדירה את כל הרכיבים המאפיינים את האלבום הזה. מלודת' מודרני מחוזק עם המון גרוב פרוגרסיבי על מצע של קלידים עם סאונד רטרו-אלקטרוני ונגיעות מטאל מסורתי.

Limits to Infinity הכולל c-part דת'קורי ומעט מפתיע ו- Cryonic Harvest עם קטעי הסולו קלידים-גיטרה היפיפיים שלו, הם שני סינגלים שהקדימו מעט את האלבום וזכו לקליפים מילוליים משלהם.

לאחר The Spiral Timeshift ולפני Neuromancers הסבירים ישנו קטע אינסטרומנטלי קצר בשם Children of the Integrated Circuit, ובאלבום עמוס מלל זו בהחלט הפסקה מרעננת, אם כי גם כאן אין שום דבר מיוחד מעבר לסולו צוקים נחמד על רקע עמום של פריטות אקוסטיות וכלי הקשה.

הקטע שסוגר את האלבום הוא גם השיר הארוך ביותר. Technocalyptic Cybergeddon עונה על השאלה שנשאלה באינטרו, והתשובה כלל אינה אופטימית. על פי scar symmetry ההתקדמות הטכנולוגית שתביא בסופו של דבר לסינגולריות אינה טומנת בחובה עתיד ורוד למין האנושי כפי שהוא כיום.

זהו אתגר לא קטן לסקר אלבום מז'אנר שאתה פחות מבין בו ופחות מתחבר אליו. ראשית אתה חייב לשים לרגע בצד את טעמך האישי, שזה דבר כמעט בלתי אפשרי. שנית, אתה צריך להיכנס לראשם של מעריצי הז'אנר ולנסות לשמוע את החומר מבעד לאוזניים אוהדות המצוידות גם בהרבה יותר נקודות יחוס לצרכי השוואה ממה שיש לך בפועל. ובכל זאת, אם תרשו לי להיות מעט חצוף ולכתוב כמה מילות סיכום על האלבום הזה, אני אהיה חייב להתוודות שלא מצאתי בו שום דבר מיוחד. כן, יש בו המון מקצועיות טכנית, קטעים לא רעים והקונספט המילולי פשוט מרתק, אך לצערי לא אוכל לומר שיש כאן משהו יותר מזה, משהו שממש תפס אותי.