Septicflesh – Communion

לקח קצת זמן, אבל בסופו של דבר הגיע אלי אלבומה החדש, השביעי במספר, של להקת המטאל היוונית הוותיקה Septicflesh. אם לקצר קצת את הסיכום שיגיע בסופו של דבר, מדובר באחד מאלבומי המטאל הטובים ביותר שיצאו השנה, וכנראה הראשון בז'אנר שניתן להגדיר Gothic Death Metal. הלהקה עברה לא מעט גילגולים בדרכה המפותלת, שעליהם ניתן לקרוא בראיון מצוין כאן באתר מלפני כמה חודשים, ביניהם הקמת פרויקט צדדי בשם Chaostar, שבמהלך קיומו נראה היה כי הלהקה כבר לא הייתה איתנו, האלבום החדש – 5 שנים לאחר צאת זה שלפניו, Sumerian Daemons – לוקח כמה מהגורמים שהגיעו לפניו ומביא אותם לכדי שלמות.

מה זה Gothic Death Metal? בעיקרון מדובר במוזיקה שנוטה לדת' בריפים ובתיפוף הרצחני, אחד החזקים ששמעתי לאחרונה, בשילוב גראולים עמוקים במיוחד, אבל כל זה מלווה מצד אחד בעיבודים סימפוניים עשירים וקודרים שמלווים את כל המוזיקה לצד הכלים המטאלים, ומצד שני בלחנים גות'ים כבדים ומעוררי אימה. בעיקרון ניתן לתאר את המוזיקה של הלהקה כפסקול לסרט אימה שנעשה כמטאל קיצוני. כל זה מנוגן ברמה הגבוהה ביותר, מופק לעילא ע"י Fredrick Nordstorm שגם עשה בין אלפי אחרים את שני האחרונים של Dimmu Borgir, והכי חשוב – זה כתוב ברמה גבוהה שמפגינה בגרות והבנה, עם הרבה מוכנות לנסות ולהעז.

השיר הראשון הוא דוגמא מעולה למה שהלהקה עושה בשאר האלבום, דת' מנוגן היטב ומדויק מאד שנוטה לכיוון מודרני יחסית, Blast Beats מדודים היטב שיזכירו לפרקים את Nile, וכל זה בשילוב תזמורת סימפונית מלאה. הטקסטים עצמם הם סוג של אלגוריות אפלות יותר מאשר סיפור ברור, אבל הכול משתלב לרושם העז שהאלבום משאיר עליך כבר מהשיר הראשון הזה. "Anubis" מקרב קצת יותר לכיוון ה-Goth, כולל קו הרמוני מעולה ושילוב של שירה נקייה טובה של גיטריסט הלהקה, הם גם לא מוותרים על שילוב מוטיבים אתנים שמזכירים קצת Orphaned Land.

שיר הנושא הוא רצח קודר בדמות מוזיקה, עם ליווי אפל של תזמורת ומקהלה – הישר מסרט אימה גות'י, והמקצב המלווה הוא Blast Beat חסר רחמים. בשלב הזה פחות או יותר נחתה עלי ההבנה שאם הלהקה לא תפשל את ההמשך בגדול – יש כאן אלבום שהוא הרבה מעבר לעוד אלבום מטאל שיצא השנה, אלא באחד הדברים היותר מיוחדים ששמעתי במטאל הקיצוני בכלל. זה ממשיך, השיר "Babel's Tower" נותן שוב דת' ברוטלי אלים, שופע שבירות וחילופי מקצבים, ואם בדקה הראשונה נדמה שמדובר בשיר דת' סטנדרטי יחסית, הליווי התזמורתי משתלב ונותן לשיר עוד שכבה אחת של עומק – בפחות משלוש דקות של שיר.

אחד הדברים שקנו אותי באלבום – מלבד הביצים שצריך כדי לעשות שילוב כזה, שעלול להראות בהתחלה כמו נסיון לקלוע לכל הכיוונים בבת אחת – הוא היכולת לשלב ברוטליות בלתי מתפשרת במלודיה ואיכות שכזו, איך שהוא הלהקה מצליחה לשלב כמה גורמים, בינהם דת' מטאל, בלאק סימפוני וגם גות' לכדי אלבום אחד שנשמע אמנם יוצא דופן אבל לא מוזר או מלאכותי. אם תדמיינו שילוב מושלם בין מה שטוב ב-Dimmu Borgir ו-Nile בין השאר, ותוסיפו לזה משהו שניתן לכנות "אינטליגנציה מוזיקלית", ואז תעטפו את זה בשכבות של אופל משכנע, אולי תוכלו להגיע למה ש-Septicflesh הצליחו להשיג כאן. נא לגשת ולקנות בהקדם.