Behemoth – The Shit Ov God

כמה פעמים המדינה שלכם ניסתה לזרוק אתכם לכלא פעמיים-שלוש באשמת חילול קודש ונכשלה? מבלי להעביר איזשהי ביקורת על רמת הדתיות של מדינת ישראל, אין לי ספק שלגדול במדינה שבה אשכרה אתה יכול להיכנס לכלא על חילול של חפץ דומם, חשוב ככל שיהיה, זה דבר שקשה לברוח מההשפעה שלו, בעיקר כשזה לא קורה במדינות כמו איראן יקירתנו אלא בפולין, האירופאית, הלכאורה לא מעורבת בשואה אפילו (אם תשאלו את הממשלה שלהם, הם לא עשו כלום, מקסימום מילאו אחרי פקודות). אבל לא באתי לכאן לסקור את פולין אלא את הדבר השני הכי טוב שיצא מפולין (אחריי, כמובן, אבל גם ביקורת עצמית זה חשוב), וזה האלבום ה-13 של להקת הבלאקנד דת' הפולנית בהמות'.

דרך ארוכה עברה על הלהקה הזאת, שהתחילה כלהקת בלאק מן המניין, לא כל כך מיוחדת, לא מרגשת יותר מדי, עושה בלאק סולידי שכזה, דרך המעבר לבלאקנד דת' יותר כבד וחוראני ופחות בלאק מסורתי. באותם ימים של סוף שנות ה-90 העולם עוד לא שמע על בלאקנד דת' כל כך ובהמות' היו שם בין מייסדי הז'אנר הנהדר הזה עם אלבומים כמו Satanica ו-Thelema6 שבטח לא נשמעו כמו עוד בלאק מן המניין. לאורך השנים בהמות' עמלו קשה לפתח את הסגנון, מאלבום מלא בטכניקה ומהירות כמו Demigod ועד אלבום עם פחות עבודה קשה ויותר אווירה כמו I Loved You At Your Darkest.

תוך כדי בהמות' התחילו לשים דגש יותר ויותר על הויזואליות לאורך השנים, גם בתאטרליות בהופעות ובעיקר בקליפים שלהם שבעיניי כבר גונבים את הפוקוס מהמוזיקה עצמה מרוב שהם מושקעים, מלאי פרטים ונראים כמו סרט מטורף אחד-אחד. לכן, התיישבתי לשמוע את האלבום הזה בלי קליפים, בלי ויז'ואלס, עם הזיכרון שיש לי בראש מבהמות' של לפני 20 שנה ולא היום אבל בלי השוואות אלא אם שאלה אחת בראש – אם לא הייתי יודע שאלה בהמות' והיו אומרים לי שזאת להקה אחרת, מה הייתי אומר על האלבום הזה?

רעש מוזר פותח את האלבום, עם הכנה לבאות'. לשמחתי אין פה אינטרו מעיק של דקה וחצי אלא כמה שעות והופ, קופצים לטרמולו, דאבל בס, בלאסטים וקולו הענוג והרגוע של נרגל. כיאה לשיר פתיחה, התופים הבלתי מתפשרים של אינפרנו הגדול אינם עוצרים לשנייה ומובילים את השיר, הסאונד מאוד עבה ומרושע ושיר הפתיחה הנ"ל, The Shadow Elite, על אף שאינו מיוחד או עונה על ההגדרה של "בלתי נשכח" מצליח להוות כניסה חזקה וסולידית לאלבום.

השיר השני, Sowing Salt יותר איטי, אווירתי וקריפי מקודמו ועדיין מזכיר שאינפרנו המתופף הוא בגדול החלום הרטוב של כל להקת מטאל אקסטרים. הבחור לא נח לשנייה וכל מכה בכל תוף משרתת את השיר במדויק. אחריו מגיע שיר הנושא באלבום, עוד יותר איטי וכבד מקודמו ואולי אפילו הימנוני ברמה מסוימת, כזה שלהבדיל מקודמיו המאזין יחכה בקוצר רוח לשמוע בלייב.

השיר הרביעי, Lvciferaeon מתחיל כחומת בלאק של פעם במיטב הבלאסטים והטרמולו ונשמע כמו גרסה מודרנית ושלמה יותר לחומרים של הלהקה בשנות ה-90, כאילו היום נרגל זוכה ליצור את מה שנרגל בן ה-16 רק חלם לעשות. השיר מהיר ומרגיש בלתי ניתן לעצירה כמו בהמה עצבנית בטנטרום. שכבות הקול של נרגל משרתות נאמנה את האווירה ואפילו סולו גיטרה מפציע בשיר ובהערת מיקס קטנה, הייתי שמח אם היה לו קצת יותר ווליום ואיזה קורוס קטן שיבליט אותו עוד קצת החוצה אבל אולי זה רק אני.

To Drown the Svn in Wine כבר נפתח בבלאסטים עצבניים של כמה שניות, כאילו אינפרנו היה באנרגיות גבוהות והיה צריך להוציא את זה מהמערכת שלו (תרתי משמע) ומכאן מתקבל שיר אלים ביותר, אולי אחד הכי אלימים שעשתה הלהקה. הבלאסט ביטס פשוט לא עוצרים כמעט כל השיר למעט פרקים מסוימים של ירידה אווירתית לצורך עלייה קלה והשיר עושה שיפט ממהיר ועצבני לאפל מאוד ומשם בחזרה למהיר ועצבני, כאילו שיר עם מאניה דיפרסיה שיוצאת בצורה הכי קיצונית וטובה שיש.

עכשיו שמעו, אני לא יודע מה גרם לנרגל לפתוח את Nomen Barbarvm במילים אברקדברה שקצת גורם לי לדמיין אותו בתחפושת הארי פוטר אבל זה בעיקר threw me off לגבי מה לצפות מהמקום אליו השיר הזה הולך להתפתח. בפועל? התקבל שיר קצת מבולגן ולא ברור מבחינת מה הוא רצה להעביר. קצת בליל של ריפים שיצא לא רע אבל לא מספיק קוהרנטי בעיניי. אבל היי, לפחות היו שם 2 סולואים של גיטרה אחד אחרי השני מאוד מהירים וטכניים. על זה בטח לא כעסתי.

השיר השביעי, O Venvs, Come! מתחיל לאט יותר, וסופסוף שומעים קצת יותר את הבס שלצערי לא עובר מספיק טוב במיקס ככלי אלא רק התדרים שלו, אבל מילא. השיר מתפתח אך נשאר יחסית איטי מקודמיו, משאיר בעיקר מקום לעבודת תופים ושירה שמהווים את העבודה העיקרית באווירה שלו. האלבום נחתם ב-Avgvr (The Dread Vvltvre) שגם אינו מחדש רבות ואפשר להגיד שאם הוא לא היה באלבום חסרונו לא היה מורגש.

לסיכום, אני חושב שאפשר להגיד בגדול שהאלבום כמכלול הוא פחות מה שהיית רוצה לשמוע כשאני מגיע להופעה של בהמות'. אבל בבית? דווקא לשבת בבית כמו פולני טוב, לבד, בחושך, בקור, ולשמוע את האלבום הזה? אחלה אלבום בגדול. לא יצירת מופת אבל אלבום די טוב. יש פה פצצת אווירה קודרת ואלימה. בתוך הדיסקוגרפיה של בהמות' מוזר לחשוב על האלבום הזה כאלבום ה-13. הוא יכל להיות נהדר בתחילת שנות ה-2000 דווקא. כאלבום בלאקנד דת' בודד בפני עצמו? זה בהחלט מהאלבומים שהיו גורמים לי לרצות לרוץ ולשמוע את שאר האלבומים שיש ללהקה להציע.