Septicflesh – The Great Mass

אין כמעט מבחינתי ספק ש Communion, אלבומה הקודם של להקת המטאל היוונית Septicflesh מ 2008 הוא אחד מאלבומי המטאל הקיצוני הטובים והחשובים שיצאו בעשור האחרון. הלהקה הוותיקה, שהתחילה לצד הרכבים יוונים קלאסים אחרים כגון Rotting Chirst ו Nightfall בסוף שנות השמונים, הלכה לכיוון הסימפוני קודר גם באלבום שקדם ל Communion – Sumerian Daemons מ 2003, אבל חמש השנים שעברו בין אלבום לאלבום הן ככל הנראה חלק ממה שעשה את Communion ליצירת המופת שהוא, שילוב של דת' מטאל ניחר, בלאק מטאל סימפוני, גות' מטאל קודר – הכול מופק לעילא ומשולב בקטעים סימפונים מרשימים. 3 שנים נוספות עברו – ועכשיו The Great Mass נוחת אלינו עם רמת ציפיות שרק הלכה וגברה ככל שעבר הזמן מאז יציאת Communion, האם ההרכב היווני יוכל לשמור על הרמה ואולי גם לעקוף אותה? מרוב הבחינות אני יכול לומר "כן" מהדהד לגבי האלבום.

The Great Mass קודם כל נשמע טוב יותר מ Communion, למרות שהקודם התהדר בהפקה מצוחצחת של Fredrick Nordstrom, המפיק הענק וגיטריסט להקת Dream Evil, הפעם היו אחראים על הסאונד Peter Tagrgren, עוד מפיק ענק וסולן/גיטריסט הלהקות Pain ו Hypocrisy כמובן, כשעל המסטרינג אחראי Jonas Kjellgren, שוב מפיק ענק וגיטריסט להקת Scar Symmetry. התוצאה משובחת – האלבום נשמע אפילו יותר גרנדיוזי ומלוטש מזה שקודם לו, ואם בפעם שעברה הקטעים הסימפונים האווירתיים הנופקו ע"י מחשב, הרי שהפעם הם הוקלטו ע"י התזמורת הסימפונית של פראג, מה שמוסיף לאלבום עוד נדבך של איכות שמשדרג אותו.

הפתיחה היא לא פחות ממדהימה – שירת מקהלת ילדים עם סאונד כנסייתי, והשיר The Vampire OF Nazareth מסתער על המאזין כמו…ערפד מנצרת. בעקרון אפשר לתאר את התוצאה כ Dimmu Borgir מבוקרים יותר עם קצת יציאות גותיות, אבל איך שלא נתאר את זה מדובר במטאל סימפוני קודר ורב עוצמה, שמגובה ביכולת התיפוף הלא פחות ממדהימה של Fotis Benardo, מכונת יריה יוונית משומנת היטב ואחד מהמתופפים הטובים שפועלים היום במטאל הקיצוני. זה ממשיך עם A Great Mass Of Death, שוב שילוב סימפוני רועם, שעושה שימוש מצוין בגראולים הנמוכים של הסולן/בסיסט Spiros Antoniou, מי שאחראי גם לעיצוב של העטיפה, ולעוד בערך מיליון אלבומי מטאל אחרים, למי שלא ידע – Spiros, הידוע גם כ Seth Siro Anton, הוא אחד מהמעצבים הנחשבים ביותר בתחום עטיפות המטאל הקיצוני כבר לא מעט זמן. בשיר אנחנו נחשפים קצת לשירה נשית ברקע, מה שזורק טיפה לכיוון Paradise Lost, אבל מבחינתי מהווה אחת החולשות של השיר, שירה נשית באלבום שכזה צריכה להיות מספיק חזקה כי לעמוד מול שאר האלמנטים בכבוד, וכאן לסולנית האורחת, מלהקת Chaostar היוונית – פשוט אין את ה…"ביצים" לעשות זאת.

Pyramid God שוב משלב את הבלאק הסימפוני והגראול הנמוך של Spiros עם האלמנטים הגותים של הלהקה, ושוב עושה זאת בהצלחה יצרה, יש משהו בכך שהלהקה עושה מוזיקה סימפונית ומתוחכמת למדי, אבל לא קופצת מעל הפופיק ביומרנות כמו Dimmu Borgir למשל, שעושה את המוזיקה שלה למרשימה כל כך . Five Pointed Star הוא אחד השירים היותר מהירים באלבום, חיבור של מקצב בתים מהיר עם בלסט ביטים מפתיעים, שמתפתח לרגע סימפוני דמוי פסקול שמרים את השיר למקום גרנדיוזי בהרבה, השילוב של ההפקה המרשימה עם העיבוד הסימפוני והתיפוף הקודח אולי ישאיר את המאזין תשוש, אבל במובן החיובי של המילה.

בואו נסכם, כל מי שאהב את Communion סביר מאד שיאהב גם את The Great Mass, והעושר של ההפקה, העיבודים והמורכבות של השירים מהווה גם קפיצת מדרגה משמעותית. יחד עם זאת, ולצערי יש גם Downside לכל העניין – אי אפשר להכחיש שבסופו של דבר מדובר כאן במחזור של החומרים והסגנון מ Communion, ומי שחיפש חידוש או התקדמות באלבום הזה, מעבר לנתונים הטכנים, עלול להתאכזב. אני לא ציפיתי ולא חיפשתי משהו שכזה, מבחינתי המשך ישיר ל Communion, ועוד כזה שלוקח דברים כמה צעדים קדימה – הם לחלוטין מספיק כדי לעשות את האלבום הזה לעוד יצירת מופת של הלהקה החשובה הזו, ואחד המהנים ששמעתי לאחרונה.