Serj Tankian – Harakiri

כל מי שהתחיל לשמוע מטאל אי שם בתחילת שנות ה – 2000 מכיר את System of a Down וגם כאלו ששמעו לפני או אחרי סביר להניח מכירים את השם אם לא את הלהקה. נכון ש SOAD עשו מוזיקה שבסקאלה המטאלית היא לא כל כך טרו ואפילו היו להם כמה שירים ששודרו ב MTV רחמא לצלן, אבל תאהבו או תשנאו אותם, את התרומה שלהם למוזיקה, אם לפופ ואם למטאל אי אפשר להכחיש בשום צורה. בשיא תפארתם הלהקה עשתה שילוב מנצח של מוזיקה עם אלמנטים אתניים, רוק אלטרנטיבי שהושפע מכל סוגי המטאל והגראנג' מהעשור שלפני, והרבה חירפון בריא. אחרי שהלהקה סוג של התפרקה לפני 6 שנים וחזרה לחיים בצורה חלקית לפני שנה, הדבר הכי קרוב שיש למעריצי הלהקה למקור, היא המוזיקה של הסולן Serj Tankian, שממשיך ומוציא אלבומים כל שנתיים שלוש, כשזהו אלבומו השלישי (לא כולל אלבום ההופעה).

היחודיות של Serj ובמידה מסוימת גם של להקת האם שלו, היא השילוב הכל כך שונה ומוצלח בין מזרח למערב. אין ל Serj קול גדול, אבל המלודיות היפהפיות שבהן הוא משלב אותו, עם ההרמוניות המדהימות והשימוש הלא קונבציונאלי שמושפע מ Mike Patton, גאון בפני עצמו, ביחד עם כתיבת שירים מוצלחת והיכולת לכתוב טקטסטים פיוטיים אך מדויקים ביותר, מחפים על כך ומעבר – הם מביאים סולן שמודע היטב ליתרונותיו ומשכיל ליישם אותם היטב במוזיקה מגוונת ומדוייקת .

אז אם באלבום הראשון Elect the Dead מ – 2007 הייתה הרגשה של יצירתיות מוחלטת, עם קטעים שנצמדו למסגרת מוזיקלית מסוימת והזכירו את החומר מSOAD אבל לא היו מוגבלים לשום ז'אנר מוזיקלי מסוים בשום צורה ואף לוו בקליפים נהדרים. האלבום השני Imperfect Harmonies מ 2010 הלך רחוק רחוק אחרי ההתנסות של Serj עם ההופעה הסימפונית באלבום הראשון והסתמך בעיקר על העיבודים הסימפוניים המפוצצים ולמרות שהיה מלודי מאוד, לי אישית היה קשה להתחבר ולא נתתי לו יותר מ2-3 שמיעות. ולעניינו, אלבום הסולו החדש נקרא Harakiri, שלמי שלא יודע זה הוא סוג של טקס התאבדות יפני. לפי Serj שם האלבום ושיר הנושא נקראו כך עקב מעשי התאבדות המוניים של חיות במהלך השנה האחרונה בעקבות המעשים וההשפעה שלנו, בני האדם על כדוה"א. היפי משהו אבל לא מפתיע את מי שאי פעם שמע חומרים שלו או של System – שכן הוא פעיל סביבתי במספר ארגונים והמסרים שלו בדרך כלל הולכים לכיוון הזה ולכיוונים אנטי-מלחמתיים.

אחרי שנקט בשני כיוונים די שונים באלבומים הקודמים, Serj מגיע הפעם ביציאה הכי פשוטה שלו עד כה. הסאונד רזה להחריד, השירים לא ארוכים וההרגשה מאוד Punkית ו Stright Forward. אין פה שירים שנמרחים, מבנים מסובכים או C-Part מפתיע. במובן מסוים, זה החומר שהכי מזכיר את SOAD עד כה. מוטיב חוזר במהלך האלבום הוא הנושא הסביבתי שציינתי מקודם, שתופס מקום לא מבוטל ברוב השירים. אז בוא נתעלם מהעטיפה המאוד מכוערת שלו וניגש לאלבום עצמו.

Cornucopia שפותח את האלבום מזכיר קצת בתחילתו את Hypnotize אבל מהר מאוד המקצב המהיר שלו תופס דומיננטיות אל עבר פזמון עם מלודיה ממכרת. Figure it Out הוא עוד ממתק Punk מהיר ומהנה מאוד אך די עובר ליד האוזן. Ching Chime כבר יותר מעניין והזוי: פתיח של כלי מיתר מזרחיים, שירת מואזין באמצע, מקצבי Beat Box אנושי וקצב היפ-הופי עם פזמון יפהפה. Butterfly הוא שיר טמפו מאוד מלודי שיתפוס אתכם משמיעה ראשונה, בזכות הרמוניות מדהימות של שירה וגיטרה. הרצועה האהובה עלי באלבום היא ללא ספק שיר הנושא. שנפתח בריף גיטרה עם אפקט דיסטורשן מגניב ומוביל בשירה מגוונת אל פזמון יפהפה, אולי הכי יפהפה של Tankian אי פעם. Occupied Tears די משמים. למרות הפזמון הבלתי נשכח והמילים המצוינות, שנעות בין תאור מופשט להאשמות ישירות כלפינו בני האדם אשר לא מודעים סביבתית ומוסרית. Deafening Silence מוסיף לBoom Box האנושי מין סימפול אלקטרוני עדין והוא שיר חביב גם כן. Forget me Knot הוא שיר נחמד ומשחק מילים מפגר, ובגדל הוא סוג של Filler ולא יותר מזה. Reality TV כשמו הוא עוסק בנזקי הריאליטי, ומזכיר קצת את האלבום הראשון בהרמוניות שלו. Uneducated Democracy מכיל מקצב Punk ממש מגניב, Bad Religion גרסת Tankian. שיר Punk Rock מהיר ורזה שבו מתבלט לטובה המתופף Troy Zeigler שעושה לאורך כל האלבום עבודה מצוינת. הרצועה שחותמת את האלבום מכילה שוב מקצב Alternative-Punk די פשוט אבל משהו בהגשה שלו מרגיש כמו שיר אחרון והוא מסיים את האלבום בצורה נהדרת.

Serj Tankian שוב מוכיח מחדש שהוא אחד הסולנים המוכשרים והמוזיקאים העסוקים שקיימים היום. במקביל ליציאת האלבום הזה הוא כבר הכריז על שני אלבומים נוספים ושלישי בדרך, מה שמראה שהוא לא נח על זרי הדפנה וממשיך הלאה בניסויים מוזיקלים חדשים. האלבום הזה ממשיך בצורה נהדרת את מה שהוא יצר באלבומים הקודמים ולוקח אותו למקומות חדשים ומעניינים לא פחות. הצער היחיד הוא שלעת עתה לא רואים אלבום חדש של SOAD במקביל ובעיניי הם ה Outlet היצירתי האולטמטיבי של הבחור. מומלץ לכל מי שאוהב רוק אלטרנטיבי, Punk ו Metal ואהב אי פעם משהו שיצא ע"י SOAD . כי גם אם הוא לא מחדש הרבה ולעתים קצת חוזר על עצמו, Tankian הוא מוזיקאי מוכשר בחסד שבעיני הוא ללא ספק ה Lennon מבין הצמד Tankian את Malakian וגם אם הוא לא מייצר אלבומי מופת כמו אלו שיצר במסגרת הלהקה, הוא עדיין חתיכת יוצר מוכשר וכל התנסות מוזיקלית שלו, גם לא במסגרת הלהקה היא מבורכת וחוויתית למאזין.