Setherial – Endtime Divine

לאחר ששמעתי את Endtime Divine אני מסוגל בהחלט לקבוע אחת ולתמיד ש-Sethrial השוודים כבר לעולם לא יוציאו אלבום בלאק מטאל טוב באמת. כבר שמעתי
בעבר את כל שלושת אלבומיה הקודמים של הלהקה, אך האחד הזכור לי ביותר הוא אלבום הבכורה שלה, Nord. זכור לי כי במשך מספר חודשים הייתי מנסה כל פעם להקשיב לאלבום זה במלואו ונשבר אחרי שני שירים, מכיוון שבעוד שבשירים היה משהו מעניין בהחלט, הם לא היו זוכים לטיפת גיוון במשך כל 11הדקות שהיוו את השיר הממוצע שם.

ב-Endtime Divine, אלבומם הרביעי של השוודים האפלים הללו, כמעט שהופתעתי לטובה, זאת מכיוון שהעובדה הראשונה ששמתי לב אליה כאשר הקשבתי לאלבום בפעם הראשונה היא אורכם הקצר (יחסית) של השירים: 4-5 דקות לכל שיר. כך צצה התקווה הנפלאה במוחי כי אולי הפעם אזכה לשמוע בלאק מעניין שאינו נמרח יותר מדי, אלא מספק שירים מעניינים, וקצרים. ובכן, לצערי הרב, אני יכול להמשיך ולקוות, אך לא נראה כי זה ישנה משהו.

בעוד שבעבר היה ניתן למצוא כמה נקודות מעניינות בשירי הלהקה גם אם היו מתישים לחלוטין, באלבום זה הם אמנם קצרים, לא חוזרים על עצמם יותר מדי, וקולעים בקצרה
לנקודה אותה רצתה הלהקה להעביר. הבעיה היא שנקודה זו היא משעממת לחלוטין, אינה מקורית בגרוש, והתוצאה הסופית היא ללא ספק אחד מאלבומי הבלאק המשעממים ביותר ששמעתי
בימי חיי. התופים חסרי השראה לחלוטין, ולמעשה חוץ ממהירות ושימוש מוגזם במצילות אין להם שום מאפיין בולט. הריפים חסרי השראה גם הם, ונשמעים כמו יציאות עבר קלוקלות של Dark Funeral במקרה הטוב (ולמי שלא הבין, זה לא באמת טוב). על השירה אני חושש אפילו להתחיל לדבר. קיימים סולני בלאק שעושים משהו לא שגרתי ומעניין עם הקול שלהם, לדוגמא
Ihsahn מאמפרור – שצרחותיו קיצוניות הרבה יותר משל כל אדם על פני כדור הארץ, למעט אולי דני פילת' – או Abbath מאימורטל, שמביע שליטה מדהימה באומנות הצרידות התמידית. קיימים גם סולני בלאק שצווחותיהם סטנדרטיות לחלוטין אך הם עומדים בהן בכבוד רב. ולבסוף, קיימים סולני בלאק שלא יודעים מתי לתקוע סתם צרחות, שלא יודעים כיצד לשיר בצורה מעניינת, ושגם אם קולם מסוגל להחזיק מעמד הרבה זמן, הם לא עושים בו אף שימוש מוצלח אחד. לקבוצה האחרונה משתייך Wrath, סולנה של סת'ריאל, שלא זאת בלבד ששירתו מחורבנת ומשעממת מעבר לגבולות הדמיון האנושי, אלא שאינו מסוגל אפילו למצוא לעצמו כינוי נורמלי.

למעשה, אין לי ולו דבר אחד חיובי לומר על אלבום זה, או על הלהקה. מדובר בסופו של דבר בלהקה שמקוריותה ומוצלחותה שואפות לאפס, בין אם זה מתבטא במוזיקה החרושה והמשעממת, בכינויים המביכים שחברי הלהקה בוחרים לעצמם (כמה מסכן צריך להיות מתופף להקה בשביל לכנות את עצמו Mysteriis?), בליריקה שמהמעט שהצלחתי לקלוט ממנה בהאזנה היא נשמעת כמו תרגיל צולע בחריזה, או אפילו בעטיפת האלבום הסתמית המתארת כמה שדי גיהנום מעופפים להם מעל מה שנראה כמו סוף העולם (Endtime).

אנא, עשו לעצמכם טובה ודלגו על פיסת הבלאק מטאל הזו, שאינה מקורית, אינה מעניינת, ובסופו של דבר נשמעת כמו עשרות להקות בלאק ממוצעות שכבר שמענו בעבר.
אם סגנון הבלאק הספציפי הזה (בלאק חסר קלידים ומהיר מאד, שאינו עוצר לשניה) מדבר אליכם בכלל, נסו את אלבומה הראשון של Dark Funeral או את אלבומה החדש והמבריק של Kult ov Azazel, שני אלבומים המייצגים מבחינתי את שיאי תת-הסגנון הספציפי הזה בבלאק, אך אל תטרחו לשים את ידיכם על Endtime Divine, שכן באמת יש המון בלאק טוב בעולם, וחבל להאזין דווקא לאלבום כמו זה.