Sevendust – Next
- Hero
- Ugly
- Pieces
- Silence
- This Life
- Failure
- See and Believe
- The Last Song
- Desertion
- Never
- Shadows in Red
הקסם של Sevendust פעל כבר מהתחלה. אחרי הכל, אין הרבה להקות מטאל עם זמר שחור. הגוון המיוחד הזה תפס מיד ודיסק הבכורה שלהם, Sevensudt, שיצא בשנת 97' היה להצלחה הן מבחינת הקהל והן מבחינה מסחרית. הלהקה יצרה שילוב מעניין בין ריפים מפוצצים של מטאל לאלקטרוניקה מחוספסת, בין שירה מלודית (שמזכירה לי לעיתים את לני קרביץ) עם צרחות אינטנסיביות של המתופף Morgan Rose. השיר "Bitch" היה להיט מועדונים היסטרי והקליפ שלו זכה להקרנות רבות ב-MTV. האלבום השני שלהם Home היה מעניין אפילו יותר, בלטה בו ההפקה המדהימה ובמיוחד השיר "Denial" שהוא לדעתי השיר הכי טוב של Sevendust. הציפיות היו גבוהות מאוד סביב Animosity, הדיסק השלישי, שיצא ב-2001, תקופה בה ה-Nu-Metal היה בשיא פריחתו וכך גם הלהקה.
בהופעה שלהם שיצא לי לראות ב-Tour לקידום הדיסק, הופתעתי לטובה מאיכות הנגינה של הלהקה. כל חמשת החברים, Lajon Witherspoon הסולן, Vince Hornsby הבאסיסט המטורף, צמד הגיטריסטים John Connolly ו-Clint Lowery וכמובן Morgan המתופף הצרחן, נתנו הופעה איכותית, אנרגטית ובועטת, עד כדי כך שבמהלך השיר השני חטפתי מרפק לצלעות ומצאתי את עצמי, בניגוד לרצוני, במעגל פוגו אכזרי. לעומת זאת, אלבומם הרביעי, Seasons, אכזב מאוד בעיקר, כי הוא לא היה חזק מספיק והלהקה נשמעה לא במיטבה. ועכשיו מגיע Next, בתקופה קשה יחסית לסגנון, Sevendust פותחים את הדיסק עם ריף שנשמע כמו הדבר הכי צפוי שיש, מין ריף של Korn עם צרחות שנשמעות מאוד רחוקות ביחס לשירה, אבל אז כשמגיע הפזמון הכל נפתח, המלודיה מקבלת נוכחות מרשימה והדאבל-בס לפנים! מגניב ביותר.
השיר השני "Ugly" מתחיל באלקטרוניקה וריף שגם נשמע מוכר, הבית נחמד עם גרוב באס – תופים חזק והפזמון, מלודי ויפה, אולי יפה מידי. השיר הזה מזכיר לי את "Denial". אבל העוצמה מתגברת יותר בשיר הבא, השיר הרביעי, "Silence" נותן בראש, יש חלוקה של שורה שורה בין המלודיות של הזמר לצרחות של המתופף ושוב, פזמון מתקתק ויפה. אחד הדברים הכי חולניים שלהקה יכולה לעשות, זה לכתוב שיר על הולדת תינוק של אחד מחבריה. נראה כי Sevendust לא הפיקו את הלקח מבלדת הרוק הנוראית "With Arms Wide Open" של Creed וכתבו את "This Life" שהוא הגדרת המושג קיטש. גם השיר שבא אחריו, "Failure" לא בדיוק עובר, זה פשוט לא מספיק להביא ריפים יפים בגיטרה. השירה לא משכנעת אותי, זה לא עצוב, לא כועס, זה סתם וחבל. בשיר השביעי "See And Believe" יש קטע מעולה באמצע השיר, שבירות עם צרחה מגניבה, אבל עדיין אין כאן מספיק אמוציות בשביל להפוך את השיר הזה לראוי.
"The Last Song" מעלה על פני מבט כועס, הבתים בו נשמעים תלושים מכל מה שקרה בדיסק עד עכשיו. יאמר לזכותו של השיר שיש לו פזמון רוצח ו-C-Part מנצח. הקטע שסוגר את הדיסק עוד בלדה שקטה עם גיטרות אקוסטיות שמנסה להיות Angel's Son. במהלך ההקשבות לדיסק הדעה שלי השתנתה, לעיתים מצאתי אותו בועט ואנרגטי ולפעמים הוא נשמע מתוק מידי. אבל בסך הכל Next הוא לא מספיק טוב. אין בו פנינים או שירים שתופסים אותך וגורמים לך לרצות לחזור ולשמוע אותו עוד ועוד. ההפקה המוקפדת עד לפרטים הקטנים והסאונד היפה של הדיסק לא מספיקים בכדי לכסות על אוסף השירים הבינוניים שבו. זה יכול לעבוד על שיר אחד או שניים, אבל בטח לא להחזיק אלבום שלם.