Shelter – Eternal

העטיפה של Eternal הדיסק החדש של Shelter נראית כמו דיסק חדש של אוליבר שאנטי או במקרה הטוב, גואה גיל. שתי בחורות הודיות מסורתיות, מצויירות בשלל צבעים, על רקע כחול מעוטר בנחשים. אולי זה סוג של הפוך על הפוך, אני חושב לעצמי, או שמא מדובר בבדיחה. בכל אופן, נהוג לא לשפוט ספר לפי הכריכה ומן הראוי שגם אני אנהג כך. האזנה ראשונית לדיסק זרקה אותי למציאות אחרת לגמרי, פאנק רוק מוזר, מעורבב עם רוק אמריקאי טבול בקצת אלמנטים של הארד קור – איזה סלט.

כדי לסבר את האוזן, נתחיל בסקירה קצרה על Shelter. הלהקה נוסדה בשנת 1990 בניו יורק, לאחר שמייסד הלהקה, Ray Cappo, סיים את דרכו בלהקת הארד קור ניו יורקית בשם "Youth Of Today". ריי נסע להודו, גילה את האור, חזר בתור קרישנה והקים את אחת מהלהקות שהשפיעו רבות על סצינת ההארדקור באמצע שנות התשעים. הגישה של Shelter, היתה שונה מרוב הלהקות בסגנון, דבר שעזר להם להיות מקובלים על קהל המיין סטרים האמריקאי. בזכות ההטפות לדת, חשיבה חיובית, חיים נקיים מסמים וצמחונות – היא תפסו תאוצה. הלהקה החליפה נגנים לאורך השנים כשכרגע חברים בה מלבד Ray Cappo גם הסולן Ken Olden, הגיטריסט ו-Dave DiCenseo המתופף.

Eternal מגיע אחרי חמש שנים של שתיקה מצד הלהקה והוא כמו שאמרתי, מוזר, מאוד מוזר. השיר שפותח את הדיסק, "Meant To Be" נשמע כמו שיר פופ-פאנק חביב עד שהשירה נכנסת. למרות ש-Cappo שר כמו זמר פאנק רוק ממוצע, הוא נשמע כיאלו הוקלט בטייק אחד – המלודיה בסיסית ביותר, בקיצור, מאכזב. גם הפזמון לא לוקח את השיר לשום מקום. והוא נשאר רוב הזמן באותו מקום. סולו הגיטרה המגוכח גם לא עוזר לשיר להפוך למשהו מבטיח. "Built To Resist", השיר השני, אפילו עוד יותר גרוע מהראשון. החל מסאונד הגיטרה שנשמע כאילו הוקלט בבית עם "מטאל זון" דרך השירה הגרועה מאוד והמיקס שנשמע כאילו הושקעו בו 5 דקות עבודה.

הקטע הרביעי, "First Priority", נפתח בליין גיטרה שמזכיר מאוד את "Wild Thing", ומהר מאוד הופך שוב לשבלונת הפאנק רוק מהשירים הקודמים. אני לא בטוח מה עבר לחברי הלהקה בראש בזמן ההקלטות אבל זה בטח לא היה המוזיקה. "Back To Vrindavan" הוא שיר היפי שלוקח את הדיסק לכיוון אחר, קצת Stoner Rock אבל בהחלט היציאה הכי טובה בדיסק, ואפילו השירה בו עובדת בחלק מהקטעים. סוף סוף סוף קצת מלודיה. "Amend" ממשיך את קו ה-Stoner ואני מתחיל לחשוב שאולי Shelter בעצם צריכים לשנות סגנון כי דווקא השירים האלו עובדים. בשיר הזה Cappo מזכיר לעיתים את Perry Farell מ-Jane's Addicition והטקסט מדבר על שלווה וניקוי הרעלים מהגוף.

קטע מספר 9 בדיסק, "In Defense of Reality", מתחיל עם ליין גיטרה יפה והופך לשיר פאנק רוק רך. למרות זאת הוא מחזיר אותי לחוסר המקצוענות בה הפיקו את הדיסק. סולו הגיטרה חביב אבל לא מצליח להציל אותו ולמעשה הדבר היחיד שעובד בו הוא ליין הגיטרה שמלווה את השיר לכל אורכו. בתקופה בה התחרות כל כך גדולה אסור ללהקות להשאר מאחור. בעידן של Pro-Tools, כל להקה יכולה בקלות להשמע מדהים. קשה לי לקבל הפקות שנשמעות כמו דמואים בייתים ומעבר לזה, שירים שלא עובדים ונשמעים שהופקו לצאת לידי חובה. Shelter צריכים להסתגר באיזה מקלט ולנסות להמציא את עצמם מחדש, כי בדיסק הזה, זה פשוט לא קורה.