ShEver – Rituals

נוכחות נשית במטאל נתפסה תמיד כגימיק, דבר שמטרתו לסבר את עיניו של המאזין השטחי וליישב את דעתן של המאזינות. כך המקרה, לרוב, בלהקות שמנסות להשיג פופולאריות על חשבון הערך האומנותי של עבודתן. גד יחזקאל מ – Total Rust הציע לי לסקר להקה שככל הנראה מצליחה להתגבר על הקלישאה הזו, שהמטאל הוא מקום נחלתם הבלעדית של הגברים הלא פוטוגניים שמאיישים אותו כיום, ושבו הפרצוף הנשי הוא אתנחטא לא הכרחית במיוחד. shEver היא להקת Doom Death Metal משוויץ שמתגאה בליין אפ נשי לחלוטין. בדומה להרכבים איזוטריים ומגניבים כגון Mythic, שגם היא היתה להקת נשים שהתנסתה בסגנון הזה.

אם ניתן לשער בתחילה כי ההרכב הזה יהיה מרוכך או כזה שנשען על גימיק, הרי שהמאזין מתבדה מיד. המוזיקה של shEver היא כל מה ש – Doom Death צריך להיות: איטית, דחוסה ומתפתחת, חסרת כל שאיפה לפיתרון או נחמה. הליין אפ המצוין, והמיסתורי, יש לומר, מתחזק מוזיקלית אוירה אפלה ומיוחדת, שמבדילה את הלהקה בז'אנר הזה. Alexandra שואגת ללא מעצורים שעלולים להתקיל אחרות בשל מגבלות הקול הנשי, ולמרות שאין היא מגיעה לנהמות שעמיתיה הגברים מלהטטים בהן, קולה הצורם והכוחני מצליח להוביל את ההרכב לאקסטזות של אגרסיה ועוצמה ששמורה רק למוצלחים שבהרכבים.

את האלבום בחרו חברות ההרכב להקליט בהקלטת לייב, דבר שנותן לטעמי סאונד מאוזן ומספק דיו בכדי לשמור על הדינמיקה של ההרכב בלא פשרות על הסאונד. אמנם הסאונד הטבעי הזה, שבמסגרתו מתעדים את עבודת ההרכב, ולא מהנדסים את הצליל שלו לפי ה"סטנדרט" של ימינו, עלולה שלא להספיק לאלה שרגילים להשתתף במלחמת הווליום של ימינו, אך אין זה אומר שעליהם לוותר מראש. הסאונד יספק כל אדם שיבחר להיסתכן ולהתמסר לו. בכל הנוגע לעבודת ההרכב עצמו, היא נעשית על הצד הטוב ביותר. הגיטרות מאוזנות בין מטחי התופים ומשטחי הבאס, והתפקידים לעולם לא מתנגשים ביניהם. למרות היתרון הזה, נחשפת עובדה אחרת, והיא שהשירים עצמם לא תמיד יספקו את מה שניתן לצפות, מהסיבה הפשוטה שבכל הנוגע ל – Doom Death, ללהקות מאד קשה ליצור דבר מה שעוד לא נשמע.

לאלבום לוקח זמן למריא, רק בשיר השלישי ליתר דיוק, המוזיקה מספקת התרגשות יוצאת דופן. זהו קושי מסוים בעולם שלנו, בו פורמט האלבום מאבד מהרלוונטיות שלו היות והקהל דורש שירים חזקים לחוד ולא מכלול שישקף הלך רוח כללי, אך הבחירה הזו איננה שייכת ללהקות כגון shEver שאינן מקוות להשמעות בתחנות הרדיו האינטרנטיות, ובמקום זאת, מקוות לספר את סיפורן כנהוג במסורת הסגנון – ע"י שימוש בפורמט האלבום בכדי להוליך אותנו בכיוון המסוים שבו היוצרות קיוו שנלך, במסע ארוך ומייסר דרך חיבוטי הנפש והרגשות שהובילו לצאתה של היצירה הזו. על כן, כל עוד אתה, כן אתה, המאזין, אינך מוכן ליטול את תרמילך במסע המוזיקלי הזה, אין סיבה שתקדיש מזמנך ליצירה הזו, זוהי דרך שמיועדת למנוסים ולאמיצים בלבד, אלה שיודעים שמוזיקה מהסוג הזה נועדה להוביל אותך למקום הזה בראשך שאתה ממעט להכיר בו. shEver הצליחה, אם כן, להוביל אותי לידי כך, אם כי שני השירים הראשונים אינם טובים מספיק בשביל זה, לפחות לדעתי. כל השאר מצויינים, מלאים בחקר ובסקרנות, ללא הפגנות חולשה מעצבנות כגון קטעים סימפוניים או פרוגרסיביים שהופכים את המוזיקה למרכזית מדי בסיפור.השימוש הנבון בשירה הנקייה בעת הנכונה, ואף בנגינת הכינור בשיר Souls Colliding יקיז את דמו של זה שאין בו הנכונות לספוג את הכל, ועל כן הייתי ממליץ להאזין לאלבום כשאתם מוכנים לכל זה, אין מקום במקרה הזה למחפשי הריגוש המהיר והזול, זה הדיל כמו שהוא ואין הנחות.

בסיכומו של עניין, shEver הוציאו אלבום טוב מאד, שייתן לנו, חובבי האיטיות והגועל את שביקשה נפשינו. אני בהחלט ממליץ על האלבום לכל חובב של התצורה המודרנית יותר של ה – Doom Death Metal שמשלבת גם אלמנטים מה – Sludge Metal באופן שבו המוזיקה נעה ומתנהגת, ואינו נרתע מאמונות תפלות בנוגע למיקומה של האישה במטאל, כזו שזהו רק שלב בשבילה. הנה לכם הכוח הנשי של המטאל של ימינו: בדיוק כמונו, רק יפות יותר.