Shining – VI: Klagopsalmer

Shining השבדית כבר לפני לא מעט זמן הספיקה לבסס את עצמה כשם לא קטן בעולם הבלאק מטאל הדכאוני (עד כמה שגודל הוא יחסי פה). גיל הלהקה נושק ל-13 שנים, במהלכן היא הוציאה חמישה אלבומי אולפן מלאים (כשזה השישי), בערך שלושה ספליטים עם הרכבים מדוכאים אחרים כמו Den Saakaldte המצוינים או Dolorian מפינלנד, ולא פחות משני אלבומי אוסף. אם כן, בכמעט 13 השנים שבהן הלהקה נושמת, אין ספק שזה סטוק נאה שכבש מאזינים (מדוכאים יותר או פחות) בכל רחבי תבל, במיוחד אחרי האלבום הקודם V – Halmstad שהיווה את אחת מנקודות השיא של הלהקה. אמנם אני בנאדם ספקן מטבעי, אך כאשר חברי הלהקה נכנסו שוב לאולפן, הנחתי שמוחם המעוות יצליח לעלות על משהו שיוכל להתעלות על הנ"ל מ-2007.

האלבום החדש נפתח עם "Vilseledda Barnasjälars Hemvist" וצרחותיו הנרצחות של Niklas Kvarforth הפרונטמן המוכשר אינן מאחרות להגיע, כשמהר מאוד הן נכנסות למקצב מעגלי ומעט כבד יותר מהקו של Halmstad. ניכר שהלהקה הושפעה מהפרוייקטים הצדדיים שלה, אך ההפסקות המלו-דרמטיות בשירים שאנו מכירים אצל Shining כל-כך טוב, נותרו גם פה כדי להכין את האוזן לשיאו המהיר של השיר. למרות היות הלהקה מעט מקובעת בעבר שלה (חשוב להבין ולהדגיש שהדבר לא סותר התפתחות של הרכב!), Klagopsalmer הוא אלבום שחוצה קצת את הקו בכך שההפקה מעט מעומעמת מבעבר ובכל זאת האלבום מצליח להשמע ישיר יותר, כשב-"Plågoande O'Helga Plågoande" יש חזרה קצרה בזמן ונראה שהוא יועד להמשך ישיר של אלבומי הלהקה הקודמים.

כדאי להתייחס לקטע הרביעי כאן, שהוא קאבר ללהקת גות' \ רוק ותיקה מנורבגיה בשם Seigmen, שהאמת, אני בספק אם מרבית מאזיני הלהקה יודעים בכלל על קיומה (וגם אם כן, סבורים שיש להכחידה), לכן קשה לי להשוות את הקאבר למקור, אבל כדאי לציין שקריצות הת'ראש בעבודת הגיטרות (שבספק אם הופיעו בגרסה המקורית) הנהדרת בהחלט עושות את שלהן, כמו כך הפזמון הקליט. שיר מספר חמש, כמו בלא מעט הוצאות של חבורת השוודים, מהווה מעין אינטרו מוארך לקראת השיר שבא אחריו ותפקידו הוא בהכנת האווירה והקרקע ע"י מבנה מונוטוני שחוזר על עצמו בשינויים קלים. לבסוף מגיע השיר החותם, "Total Utfrysning", שבניגוד לשינויים שהוצגו באלבום, מדובר בכמעט 17 דקות של מלנכוליה מדממת, מקצבים לא מהירים מדי ומלאים במלודיות חשוכות, ובתוספת דיאלוג שוודי מלווה בכינור ופסנתר – קטע שלצערי התארך הרבה מעבר לטעם הטוב והקונספט שהלהקה מנסה להעביר. בכל זאת, השיר חוזר לחתוך לעצמו את הורידים בכניסה רועשת, עד שנגמר בדואט לא שמח במיוחד בין אותו כינור לפסנתר.

יש שיאמרו (ואכן אמרו) שהלהקה כבר לא עושה מה שהקהל מצפה לשמוע ממנה. ובכן, חרטא יפנית, כפי שנאמר. לדעתי, להקות והרכבים קיימים קודם כל בשביל ליצור את המוזיקה שהנגנים מאחוריהם אוהבים. אם על הדרך מתהווה לו קהל מאזינים שאוהב גם הוא את מה שהם עושים – מה טוב. נכון שלהקה כמו Shining אמורה לקבל אצלי ציון גבוה בהרבה ושבחים הרבה יותר גדולים, אבל אני גם לא מסכים עם קביעה ששמעתי ממאזין "כבד" אחר ששוחחתי איתו, שבאלבום החדש "חסר את ה-Feel של הקודמים". תראו, זה אלבום טוב והוא יתקבל בברכה ע"י סוג הקהל שמחפש את זה, אך עם זאת בלתי אפשרי להתעלם מהעובדה שהוא לא מספק את הסחורה באותה רמה שהלהקה הצליחה לשווק בהוצאותיה הקודמות ולכן, אם ב-2007 הלהקה הלכה שני צעדים קדימה, היא דפקה לעצמה חתיכת ברקס עם VI – Klagopsalmer.