Shredhead – Live Unholy

מכירים את זה שלהקות מסוימות היו שם נרדף לתופעה מסוימת ומספיק היה להגיד את השם שלהם כדי להסביר הכי טוב את מה שמיוחד בהן? מקרה קלאסי הוא כשנגיד "קטע Iron Maiden", וכולם ידעו לאיזה סוג של Heavy Metal קלאסי לצפות. הם השתמשו במהלכים האלה הלוך ושוב עד כדי כך שנעשה קצת מוזר לשמוע שיר Iron Maiden שלא משתמש בזה. למעשה, זה אפילו קצת מאכזב שמי שהיו ידועים בתור האשפים של תחום מסוים כבר לא ממש מצליחים לעשות אותו (או לפחות מתרחקים בכוח משם). דוגמה נוספת תהיה להקת The Haunted. הלהקה, שצמחה מהפירוק הזמני של להקת At the Gates, הבריקה מסוף שנות ה-90 ועד אמצע שנות ה-2000 והוציאה כמה פנינים. כשטעם ה-Death Metal שהמציאה עוד נמצא על השפתיים, היא פנתה לכיוון Thrash Metal אלים ומגניב. לרוע המזל, יחד עם עזיבת אחד האחים Björler, הלהקה פשוט איבדה את זה בעיניי. את שני האלבומים האחרונים שלה לא הצלחתי לשמוע עד הסוף ומה שקודם הרגיש לי כמו סגנון ממורכז, יציב וייחודי לה נעשה הרבה יותר רעוע ולא מרגש.

את Shredhead הכרתי בעיקר בשם מאז שפרצו לתודעה שלנו וקיבלו מעמד של עוד אחת מההבטחות שיצאו ממודיעין כדוגמת בצפר (כשהסולן אהרון רגוזה לא יכול היה לוותר על ההזדמנות לצעוק בשתיהן). האמת שלא ברור לי איך הגעתי למצב בו אין לי יותר מדי מושג מה קרה בשני האלבומים הקודמים שלהם, למרות שהמעט שיצא לי לשמוע היה מאוד חביב בעיניי. ובכן, Shredhead לא חיכו לי והמשיכו בצבירת שמם כאחת הלהקות היותר בולטות ומבטיחות בסצינת המטאל הישראלית כשה-Thrash Metal היותר מודרני הוא הכיוון שלהם ולעזאזל, הם עשו אותו כמו גדולים (אפילו קפצו לסיבוב בוואקן ב-2012). כדי שלא להישאר ההדיוט שאני, החלטתי לגשת לאלבומם החדש Live Unholy כדי להשלים פערים וכדי לראות מה מצבנו.

עוד לפני שהספקתי להאזין לאלבום קראתי שבתהליך ההפקה שלו היה מעורב Tue Madsen, טכנאי ומפיק דני שעבד בין היתר על פרויקטים כמו Mnemic, כמו Dark Tranquility ויחי צירופי המקרים, גם The Haunted הישנים. פריט המידע הקטן הזה נתן לי תקווה שלפחות מבחינת הסאונד צפויה לי חוויה נעימה אפילו אם החומרים לא לחלוטין יעשו לי את זה.

מה אני אגיד לכם? לא ציפיתי לקבל את כל החבילה. התופים המכסחים, הבס העבה, הגיטרות המדויקות והצעקות המלוכלכות על בגידות, זעם על דת, דיקטטורה, מאבקים בממסד, מחאות על אטימות, אגרסיות והרס – כל מה שלא קיבלתי מ-The Haunted כבר שנים, היה שם בעטיפה חדשה ועם עץ ריח. מה שלא הרגיש כמו ה-Death/Thrash Metal המודרני של The Haunted, הרגיש כמו ה-Groove/Thrash Metal של Lamb of God, להקה נוספת שכבר שנים שלא הלהיבה אותי ושכעת זכיתי למנה מחודשת מהסם. האנרגיה, החיוניות והתשוקה של הלהקה לעשייתם גרמו לי להרגיש כאילו שאני מאזין לסגנונות הללו בפעם הראשונה ויכולתי להרגיש את האדרנלין נע לי בורידים.

למרות שב-Thrash Metal קיימת מעין נוסחה שמאפשרת לנו לקבע את השירים כדי שלא יזלגו לתת-סוגות אחרות, הלהקה הצליחה להוציא מכאן כמה להיטים בולטים שתפסו אותי וגרמו לי שוב ושוב להתרשם. בראשם עומד King Maggot שגרם לי להנהן ולומר לעצמי שהשיר הזה נהדר בכל האזנה והאזנה. הגיטרות של הצמד יותם נגור ורזי אלבז מאפשרות לנו לקבל מנה של מטאל בלוזי שלא שמע בחייו על ברקס והשיר צפוי להביא לכאבי צוואר ללא מעט מאזינים.

שיר נוסף שבורח מהצפוי הוא Hope is a Mistake – שיר יחסית איטי במקצבו ועם זאת מצליח להכניס פרצי אנרגיה מרעננים, במיוחד במחלקת הקצב של המתופף רועי כהנא והבסיסט לי (לילו) לביא. דבר מעניין נוסף שהשיר הזה משמעותי עבורו הוא המחשת הקשר בין שירה מלודית ושירה קשוחה, כשניתן לשמוע די בקלות את מעברי הטונים ואת לחן השירה תחת מעטה השאגות של אהרון רגוזה. השיר הזה עשוי להיות שגריר וקלף מנצח לכל המטאליסטים שנמצאים בנקודה בה הם צריכים להמחיש לגורם חיצוני כלשהו שאפילו אם היא קשה לעיכול, שירה מטאלית היא עדיין שירה.

הנקודה היחידה שבאמת גרמה לי להרים גבה באלבום הזה היא הרצועה האינסטרומנטלית Zen אשר ניצבת לפני השיר האחרון באלבום. כשמדובר על רצועות אינסטרומנטליות קצרות ובודדות שכאלה, לרוב הן נמצאות שם כדי לאפשר למאזינים זמן להתרעננות קצרה או כדי להכין אותם לקטע הבא. כשמדובר על קטע שלפני השיר האחרון, האם יש טעם בכלל להתרענן או להכין את הקהל? השיר האחרון לא אפי יותר משאר השירים באלבום, לא ארוך יותר, לא מהווה רגע שיא של האלבום או שינוי כבד כלשהו. לא מרגיש שהכנות או ריענון נדרשים פה ולכן הקיום של Zen במיקום הזה בזמן הזה מרגיש מיותר וקצת נדחף. אם לא כרצועת פתיחה לאלבום, אולי עדיף היה פשוט לוותר על Zen.

הלהקה החליטה לעשות קטע Cool guys don't look at explosions ואת שחרור האלבום חוגגת עם סיבוב הופעות ביפן יחד עם DevilDriver. תכלס, למה לא? האלבום הזה מראה ש-Shredhead כבר הרבה מעבר ללהקה בשלה, כבר שולטת בחומרים של חו"ל כמו שמות גדולים במטאל ולא צפויה להוריד רגל מהגז בזמן הקרוב. עשו לעצמכם טובה ותפסו את האלבום הזה (ואותם לייב) בהזדמנות הבאה שלכם.