Shturm – Karmaruna

לקח לי המון זמן להבין מה אני חושב על האלבום החדש של להקת Shturm, הלא הוא Karmaruna, כפי שנראה בכותרת.Shturm היא להקת Death Metal רוסית שקיימת כמעט עשור, הוציאה לאחרונה את אלבומה השלישי, ובו מתיימרים חברי הלהקה להגיע למחוזות ה – Avant Garde הנכסף כל כך בעיני כל כך הרבה אמנים השואפים להיות בקדמת היצירה ולהוביל את הזרם. על כן, יוצרים אלה מתנסים במגוון של השפעות מעולמות שונים, בין אם בקריצות אלקטרוניות, קומפוזיציות אוירתיות וגם נטייה מתבקשת מדי לעבר ה – Black Metal. אלבומים מסוג זה נוטים להיות כאלה שנחשבים להצלחה מסחררת, כמו למשל האלבום המדהים של Negura Bunget, Om, אך ברוב המקרים הם נשמאים כעין יציר כלאיים ארור שמתגלה במלוא כיעורו וגורם לתושבי העיירה לצאת בקלשונים שלופים ובלפידים בוערים.

המוזיקה באלבום מושקעת מאד מבחינות רבות, וכלל אינה נופלת לקלישאות המוכרות מדי של ה – Death Metal המלודי, אך גם נדמה שחברי Shturm לא דאגו לפצות ביצירת דבר מה חדש מספיק. ישנה תופעה ייחודית באלבום שאני מכנה "אנטי ריף", כלומר שהתבניות המוזיקליות שאנו מכירים ואוהבים אינן קיימות פה כנדרש, ובמקומן האוזן עסוקה בליינים של הגיטריסטים, שאני חייב להגיד שדומים להחריד האחד לשני לאורך כל האלבום. רוב הלידים מתבססים על גלישה מהירה על התוים במעין הרמוניה ניאטרלית וחסרת אופי. הווייב שמתקבל הוא של חוסר רצינות, לעיתים נשמע כאילו הלידים נכתבו בהשראת תרגילי גיטרה שנלמדים בקונסרבטוריון הקרוב.

חוסר הכיוון המוזיקלי רק מתבסס עוד יותר מכיוונה של חטיבת הקצב שמקפידה להישמע מבולגנת מאד מצדם של הבאסיסט וגיטריסט הליווי, ומכאנית מדי מצידו של המתופף, שנגינתו, ככל הנראה, נערכה למוות בידיו המזיעות של האדם אשר הופקד על מלאכת ההפקה. אלמנטים מוזיקאליים אלה מצד אחד, וההפקה המבולגנת מהצד השני מקשות על המאזין לבחור בשיר אהוב, להתמסר לריף קיצבי באמצעות הד בנג עצבני שראוי להיכלל כתגובה הפופלארית ביותר של מאזיני הסגנון להצלחת השיר לחדור אל תוך נשמתו. אפילו ברגעים שאמורים להשאיל מסגנונות אחרים כגון Neofolk נדמה שרצונם של חברי הלהקה להתבלט עוד יותר נהיה למכשול העיקרי שלהם, והבלאגן ממשיך לבלבל יותר מאשר לתרום ליצירה.

אבל כל האמור על המוזיקה יכול היה להתקבל בקלות יתר לולא השירה המחרידה. נדמה ש – Adar , הזמר בלהקה איננו נוטה להצטיין או אפילו להיסתדר באף לא אחד מהסגנונות שהוא מתנסה בהם. בצווחותיו אני שומע מעין עקרות קולית שכזו, שגורמת לו להישמע מצחיק לעיתים. Adar הוא מכשול מרכזי מבחינתי בכל הנוגע לקבלת המוזיקה של Shturm. אין לו היכולת המבורכת להתמסר בין הגראול שעליו לבצע מתוקף היותו הסולן של להקת Death Metal, ואף לא להישתלב כלל כזמר, שכן קולו הנקי חסר כריזמה ועוצמה, הוא מזייף ללא הפסק והבעיות רק תופחות בכל פעם שהבחור מנסה לבצע שאגה, ונדמה שקולו דומה במיוחד לילד שקורא בתורה לכבוד עלייתו למצוות, וזוכה למתנה מהשם יתברך בדמות קול שנשבל ללא הפסק.

אז מכיוון שהריפים לא ממש משתלבים בהגדרתם ככאלה, למרות שחטיבת הקצב מאבדת את עצמה לדעת, למרות שהלידים לא מצליחים לקשור אותך אליהם ולמרות שהשירה היא פשוט קישקוש אחד גדול, אפשר להגיד שזהו אלבום שלא הייתי ממליץ לכם לשמוע. דווקא אני, שתמיד משבח את אלה שמנסים ללכת עד לקצה גיליתי שפה אני נאלץ לקחת את המילים שלי בחזרה. אין כאן יותר מדי מה לשבח, אלא דווקא מה שאני, כאחד שהופקד על מלאכת הסיקור מחוייב להמליץ לבחור באלבום טוב יותר.