Sick Of It All – Death To Tyrants

19/04/06
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Take the Night Off
  2. Machete
  3. Preamble
  4. Uprising Nation
  5. Always War
  6. Die Alone
  7. Evil Schemer
  8. Leader
  9. Make a Mark
  10. Forked Tongue
  11. The Reason
  12. Faithless
  13. Fred Army
  14. Thin Skin
  15. Maria White Trash

העיר ניו יורק היא אחד ממוקדי ההארדקור החשובים ביותר, למעשה, בזכותה להקות כמו Biohazard ו-Sick Of It All צמחו. הלהקות הללו, שהופכות את המחאה האורבנית לפצצת אנרגיה מוזיקלית, הן אבן דרך בסצינת ההארדקור. S.O.I.A החלו דרכם בדיוק לפני 20 שנה ע"י האחים Lou (שירה) ו-Pete (גיטרה) Koller, במרתף בבית ההורים והחלו להופיע במועדונים קטנים ובנו לעצמם שם. נוסף על האחים חברים בהרכב גם Armand Majidi המתופף ו-Craig Setari הבאסיסט.

הטקסטים של הלהקה עוסקים בנושאים פוליטיים, אי-צדק חברתי והחיים ברחובות ניו יורק. למרות שהכוונה טובה, שמם של S.O.I.A נקשר עם הרבה אלימות מצד הקהל בהופעות ובעיקר בגלל תקרית בה תלמיד תיכון ירה והרג כמה מחבריו לכיתה כשהוא לובש חולצה של S.O.I.A. האלבום Death To Tyrants הוא התשיעי במספר של הלהקה ובשבילם נקודת ציון לשני עשורים.

הדיסק נפתח ב-"Take The Night Off", שיר שהוא יותר גריינדקור אבל עם גרוב טוב, האנרגיות עדיין שם וזה שיר בועט. ב-C-Part , לאוו צורח: "Let's Celebrate That We Don't Give A Fuck". השיר השני Machete מגביר את הקצב ואת האנרגיה, תיפוף דאבל באס המטורף הופך מהר מאוד לשבירות והשיר קצר מאוד (2:03) כמו ששיר פאנק טוב צריך להיות. הבעיה אבל היא שאין לשיר ממש מבנה והוא נשמע כמו רצף בלתי פוסק של צרחות.

"Always War" החמישי ממשיך עם התיפוף העצבני, השיר נותן בראש ונשמע כמו שיר שכונה מסורתי כשכל הלהקה מצטרפת בשירה. הגיטרות לא מאכזבות עם ריפים מהירים וסאונד בשרני אך דווקא הבאס נשמע רזה מידי וזה חבל כי יש הרבה ברייקים שהוא נשאר לבד. השיר המאד קצר "Leader" הוא פאנק חפירות של דקה ושלוש עשרה ללא הרפיה, הצרחות הלא מלודיות הולכות לאורך הדרך, לפעמים בליווי דיסטורשן, אבל מפספסות את המטרה כי הטקסט לא יוצא החוצה. "Fred Army" הוא שיר פאנק נטו, עם כל השטיקים האנטי ממסדיים / צבאיים. חביב, אבל מיושן, אני מרגיש כאילו שמעתי את השיר הזה כבר מזמן.

למרות שזה האלבום התשיעי, S.O.I.A נשמעים צעירים, רעננים, בועטים ועצבניים, אולי קצת יותר מידי. הסאונד של הדיסק עובר אבל לא ברמה של לייבל גדול Century Media. מבחינת ההפקה, Death To Tyrants לא מדהים והוא נשמע כאילו הלהקה תקועה בעבר ולא קשובה למה שהולך היום. אני בטוח שהקשבה אחת לאלבום הארדקור חדש היתה פותחת את האוזניים של חברי הלהקה ותורמת להתקדמות והתפתחות של הסגנון המיושן שלהם. אפשר למחות ולעשות את זה הכי כבד גם עם הפקה שנשמעת טוב, מעבר לרמת להקת הפאנק השכונתית. אבל מי יודע, אולי הם לא רוצים להשמע טוב, או שפשוט, נמאס להם מהכל.