Sinister – Afterburner

סיפורה של להקת Sinister יכול להיות ללא ספק אות, סמל ומופת לכל מעריץ נלהב שרואה את הלהקה האהובה עליו לאורך שנים, אורזת את החפצים ומתפרקת. אחרי שחבריה ביצעו כבר כל שינוי אפשרי בלהקה, כולל שינוי מפתיע בעמדת הסולן, כאשר נתנו ל-Rachel Heyzer-Kloosterwaard לצווח בעמדה הקדמית של הלהקה במשך 3 שנים, החליטה החבורה ההולנדית בשנת 2003, לאחר 15 שנות קיום (למי שעשה את החשבון הפשוט והופתע, הם אכן קיימים משנת 1988), שהגיע הזמן להניח את המקלות, המיקרופון והגיטרות בצד ולהמשיך הלאה.

לאורך 15 שנות קיומה, הספיקה הלהקה להוציא 6 אלבומים, 3 אלבומי EP ו-2 דמואים, שאיכותם ורמתם היו מעורבים, בהתאם להרכב האנשים שהיה בלהקה באותה עת. אלבומם האחרון לפני פירוקם Savage Or Grace, שיצא בשנת 2003, נחשב לאלבום מאוד בינוני. הביקורות הפושרות שהוטחו בלהקה והבעיות שצצו בעקבותיהן, הם אלו אשר הביאו בסופו של דבר לפירוקה. אולם, מי שחשב שכאן תם ונשלם סיפורה של Sinister עד מהרה התבדה. כשנה וחצי אח"כ בשנת 2005, יצאו חברי הלהקה (מלבד Rachel הסולנית שעזבה לבלי שוב), בהצהרה כי בעקבות לחץ מעריצים מכל העולם, שלאורך כל הזמן לא פסקו מלשלוח מכתבים ללהקה בתחינה שיחזרו לבמה, הם החליטו לחזור לפעילות ואף להקליט אלבום נוסף.

נשמע מופרך, אולי, אולם להבדיל מהרכבים בארץ למשל, בעיקר במיין סטרים, שהתפרקו וחזרו כי חברי הלהקה גילו שעד מהרה נגמר להם הכסף, ועדיף לעשות איזה קאמבק קטן שיסגור להם את המינוס בחשבון הבנק (ע"ע משינה, תיסלם, כוורת והרשימה עוד ארוכה), בסצנת המטאל בעיקר המחתרתית יותר, הרבה כסף הם לא רואים מזה. על כן, סביר להניח שגלי האהדה וההערצה הם באמת אחד הגורמים העיקריים שמינפו את הקמתה לתחייה של הלהקה. בנוסף, החליטו Sinister שבכדי להעלות מחדש את המוטיביציה והעניין של חברי הלהקה, צריך לעשות שינויים דראסטיים בעמדות של כל אחד.

וכך היה: הבסיסט Alex Paul עבר לעמדת הגיטרות, המתופף Aad Kloosterwaard הפך להיות הסולן ובנוסף אליהם צורפו מלהקת Judgment day המתופף Paul Beltman והבסיסט Bas Van Den Bogaard. אחרי התאקלמות קצרה למצב החדש, יצאו Sinister לדרך ובשנת 2006 יצא אלבום הקאמבק Afterburner. האלבום ללא ספק מציין את חזרתה לתלם של הלהקה. זהו לא דת' מטאל טהור כמו בתחילת ימיה של Sinister, אולם עדיין זהו דת' מטאל ברוטאלי, אולד-סקולי ועצבני משולב בהמון מאפיינים מתחום הת'ראש, בלאק, דום ואף מעט ניחוח תעשייתי.

השיר הפותח "The Grey Massacre" חושף לפנינו את תוצאות השינויים שנעשו בעמדות הלהקה: Aad מתגלה כסולן לא רע בכלל, Alex הבסיסט ששינה את עורו עושה מלאכתו נאמנה על הגיטרות ובנוסף הבסיסט והמתופף החדשים סוחפים ומתואמים להפליא. כיאה לדת' מטאל האלבום כולו מלווה בברייקים ושינוי קצב מהירים או לא כאלה שמעמיסים על האוזן. מדי פעם ניתן לשמוע אתנחתא בברוטאליות תחת מסווה של סולו גיטרה, ריף מלודי או נאום ישן שמבליח מתוך האווירה האפילה.

השיר הטוב ביותר באלבום הוא שיר הנושא, "Afterburner", שפותח בריף ומקצב שמאפיינים יותר את עולם הבלאק מטאל, אולם עד מהרה הגראוולים האדירים של Aad והברייקים מחזירים אותנו חזרה לאדמה וסוחפים את השיר לסולו עם ניחוח מעט אתני ולאחריו ריף גיטרות שונה מקודמו. אחסוך תיאורים מיותרים ואומר שלדעתי, Afterburner הוא אחד מאלבומי הדת' מטאל הטובים שיצאו לאחרונה. ההערצה האדירה שעטפה את הלהקה והשינויים שביצעו חברי להקת Sinister בהרכב ללא ספק החזירו את המוטיבציה והמוזה לחבריה ונתנו להם השראה חדשה ליצור דת' מטאל איכותי ובועט.