Six Gallery – Breakthroughs In Modern Art
- Bermuda Triangles
- A Live Nativity Scene
- Built to Last
- Say Matte
- Edie & the Marble Faun
- Glaciar de las Lágrimas
- Just Hey
- Honestly, Really?
- Fish Milk
- Smile Like a Switch
Six Gallery היא מלהקות הדור החדש האלו, שמוכרים בחנות דיסקים יסווגו אותן כ-"פוסט רוק", רק מכיוון שאין להם כוח לחשוב באמת איפה להניח את האלבום שלהן. וזה בסדר, רק שבינינו – אין כזאת חיה, "פוסט רוק". מאז מהפכת בפוסט מודרניזם, נדמה שכל חרטטן שרוצה להתחכם עם העולם, מגדיר את עצמו כפוסט משהו, מבלי להתחשב ברגשותיהם של עובדי הדואר. וכידוע, עובדי הדואר יכולים להתגלות כחולי נפש לא קטנים, אחרי שחלקם יצאו למסעות רצח מלווים בכלי נשק חצי אוטומטיים.
אבל לא באנו לכאן בשביל לדון בז'אנר המוזיקלי המונפץ הזה, אלא להתרשם מהרכב הפרוגרסיב-אינדי-ארט רוק-מטאל האמריקאי, שגדל בסמטאות הנקיות של אוניברסיטת את'נס, באוהיו, ארה"ב. כיאה להרכב של בני עשרים וקצת שמגיעים מקולג', עולם ההשפעות המוזיקליות של Six Gallery מגיע מהמון הרכבי רוק אמריקאיים, והמון מוזיקה אירופאית מוזרה ואוואנגרדית, והכל איכשהו מצליח להישמע לא רע. החידוש העיקרי ש-Six Gallery מציעים הוא תפקידי הגיטרה המבריקים שלהם, שמלווים כמעט כל שיר בלא פחות מ- Shreding מטאלי. וזה מוזר ומגניב כאחד, כי כמה הרכבים כבר שמעתם שמנגנים שירים שנשמעים כמו Incubus המודרניים על סטרואידים, עם Shreding ברקע???
אם כך, Six Gallery גדלו בסמטאות הקולג', והם נראים ונשמעים בדיוק כמו שילדי קולג' אמריקאים אמורים להיראות ולהישמע – לבושים היטב (אבל נראים מרושלים), מנגנים היטב (אבל נשמעים מרושלים), מהורהרים במידה (אבל חוזרים הביתה לבתים גדולים ומרווחים), רומנטיים ומלנכוליים (אבל אוהבים לתקוע סיגריות באף ולבלוע בירה לארוחת בוקר), ואין מה לעשות – מוכשרים מאד. אלבום הבכורה Breakthroughs In Modern Art, מתהדר בשם יומרני ומעצבן, אבל הוא בהחלט מציע לנו משהו מעניין – אינדי רוק מלודי, ששובר לפחות פעם בשיר לגבולות מטאליים יותר, עם תפקידי שירה מתבכיינים אבל אפקטיביים (כבר אמרנו Incubus בגלגול הנוכחי?), וגיטריסט מוכשר כשד, Will Vokac, שחופר במשך רוב השירים עם תפקידים מגניבים מאד.
האלבום יצא לפני כשנתיים, ובעקבות הסכם עם חברת תקליטים גדולה ואמיתית, האלבום יוצא מחדש באירופה בימים אלו. הסולן המקורי, Daniel J, הספיק לעזוב את הלהקה, ואין להתבלבל עם דניאל יעקובוביץ', הגיטריסט המוכשר כשד שגר בארה"ב ופועל תחת שם הבמה Daniel J (חפשו את אלבום הבכורה המעניין שלו, ואת האלבום של הלהקה החדשה שלו). פרט לקטע האחרון באלבום, רוב השירים קצרים אבל עמוסים מאד. הבעיה העיקרית שלי עם האלבום (שחלק מכם ימצא כיתרון לגיטימי) הוא ש-Six Gallery מגיעים מהר מאד לשיא בשיר, לפעמים אחרי דקה וקצת, ואז השיר עצמו הופך למעין חזרה רפטטיבית על הקונספט המקורי שלו. זה יכול להיות מרענן ומעניין, וזה גם יכול להיות מעצבן מאד, כמו בשיר השני באלבום.
"Say Matte" הוא שיר קסום ומרגש, שמדגים היטב את היכולת של Six Gallery לדלג בין סגנונות, ואת תפקידי הגיטרה המגניבים הללו, שאני כל כך נהנה מהם. גם "Just Hey" הוא שיר מעולה, שמתהדר בסי פארט יפיפה. בסך הכל, אלבום הבכורה של Six Gallery הוא אלבום חביב, מרשים, ומעניין. לא משהו לספר עליו להורים, אבל בהחלט משהו שמשאיר טעם של עוד. כמו המון הרכבים צעירים, גם הפעם אני מציין את התקווה שלי לאלבום הבא – שיהיה בוגר יותר, עמוק יותר, חכם יותר. אבל בעיקר, שיהיה קצת פחות יומרני. כי אם יש משהו שקשה לי לסבול, זו יומרנות, ובטח מחבר'ה שלא מסוגלים להצדיק אותה – אם לא באופי, אז לפחות במוזיקה. Six Gallery לא ממציאים מחדש את האמנות המודרנית, והם רחוקים שנות אור מלעשות אמנות. מה שהם כן עשו זה אחלה אלבום ראשון. שימשיכו ככה.