Skid Row – United World Rebellion : Chapter One

לאחר שנות עשייה רבות וחמישה אלבומי אולפן מוצלחים, Skid Row הוותיקים חוזרים יחד עם EP חדש וראשון מתוך סדרה בשם United World Rebellion, כאשר כבר מתוכננים מיני אלבומי נוספים עם אותו השם לעתיד הקרוב. הEP החדש מהווה את מוזיקת הקיץ האולטימטיבית – Road Trip ברחבי המדבר הנטוש של נבאדה, אחרי הפסד כלכלי בקזינו של ווגאס ונסיעה במכונית ספורט גנובה ביום חם במיוחד, יתארו בדיוק את התמונה הרצה בראשי שהEP נוגן ברקע. חמשת השירים הראשונים חולפים כנהג אוטובוס הנוסע אל תחנתו האחרונה למשמרת. Skid Row חוזרים אחרי שנים של שתיקה, בEP שזועק כבר להתנגן על בימות הפסטיבלים, המנוני במיוחד, כזה שמתאים למלא אצטדיונים.

הבעיה היחידה ב- EP הבועט הזה, היא כאמור אורכו. אם תפרגנו לכל שיר ותשמעו לאט עד סופו כולל הזמן המת בין שיר לשיר, תגיעו יחד לכמעט חצי שעה של מוזיקה. בניגוד לדימוי על הRoad Trip מהפסקה הקודמת, כאן בישראל מד חום המנוע לא יספיק להתייצב, ולא תספיקו להידחף עד אמצע הפקק באיילון כשהאלבום כבר ייגמר. Skid Row באו לעבוד. האלבום נפתח ישר, בלי שטויות, אין זמן לבזבז. וכך הוא גם נגמר. עם תבנית אמריקאית מדוקדקת של רוק כבד ומקפיץ, בלדה באמצע, ושני שירי בונוס בביצוע מיוחד – הלהקה נועלת את הEP המיוחד הזה ומשאירה טעם של עוד.

שירי הבונוס שיצאו בגרסה המורחבת, גם הם מלאים באותה האנרגיה שהתחילה באקורד הראשון ועד רגע זה לא הסתיימה. הראשון, Fire Fire, נשמע כמאין מחווה לאליס קופר, אך במקור מהווה גרסת כיסוי של Ezo -החבורה היפנית הוותיקה שהתפרקה מלפני שני עשורים, ואילו השני, United המדבק לא מבייש את גרסת המקור המהוללת של Judas Priest. ההרכב נשמע במיטבו, מאין הכלאה מעניינת בין Motley Crue לבין Ugly Kid Joe. הנגינה נשמעת מצוין, מארז הEP נראה 90's במיוחד, ואין רגע אחד של שעמום בחצי השעה הגדולה הזו.

United World Rebellion הוא הפסקול המושלם לקיץ. EP זורם, מארז מושקע בהחלט עם מחשבה לעתיד – קופסא עבה שבה אמורים להיכנס שאר הEPים אותם יוציא ההרכב בתקופה הקרובה. ההרכב החזיר את הסאונד של פעם, את ה Rock & Roll הטהור, ללא טכניקות מיוחדות, נטול פוזות ומהירות מוגזמת. פשוט מוזיקה מעולה.

Bolan ו-Snake, להלן הגיטריסט והבסיסט, כתבו את מרבית החומר בEP החדש, כש- Johnny Solinger עומד מאחורי המיקרופון, עושה עבודה מצוינת ושר במיטבו. Skid Row נשמעים מצוין, מלאי אנרגיה, עם ריפים בועטים, גיטרות מנסרות, והפנים כבר קדימה לעבר הEP הבא.

וכמו הEP עצמו, לא אאריך – פתחתי את האלבום עם אפס ציפיות, אני לא חסיד גדול של ההרכב וגם לא מכיר את כל להיטיו, אבל ברגע שהשיר "Kings Of Demolition" קרע את מערכת הסאונד שלי ופתח את הEP, ידעתי שאני לא צפוי לסבול היום, ואולי אפילו ליהנות. צדקתי. כעת נותר לי להמתין לEP הבא בסדרה, ולקוות שיעמוד בציפיות שנוצרו.