Skiltron – Beheading The Liars

בימינו, פולק מאטל בא בכל מיני צורות ומכל מיני מדינות. ברוב המקרים למוזיקה העממית יהיה הקשר למדינת המוצא של הלהקה המשתמשת בה, להוציא כמובן את הנגיעות המזרחיות שכל להקה עכשיו אוהבת לשלב… אבל באופן כללי, להקות הפולק מטאל האמיתיות והפופולאריות, מציגות את המורשת שלהן דרך המוזיקה, אם זה הויקינגים משבדיה, הלוחמים מפינלנד, או שדוני היער מאירלנד. מהאזנה לאלבום של Skiltron, אפשר להתפעל מהאווירה הסקוטית, מהכלים המסורתיים ואפילו מהמבטא הסקוטי שמגיח בשיר הראשון, אך מה, מסתבר שבכלל מדובר בלהקה מארגנטינה!

מה? גם אני הופתעתי, אולי פחות מכם, כי כבר מכיר אני להקה נחמדה בשם Tuatha De Danann מברזיל, שעושה מטאל עם ניחוח אירי. אך בזמן שהחבר'ה הברזילאים עושים פולק יחסית פשוט, מבוסס על חליל ומאד שמח, חובבי הסטייקים מארגנטינה לקחו את הנושא כמה צעדים קדימה, הביאו חמת-חלילים, כינור ואפילו אורחים נכבדים מעדת הפולק הנרחבת, שאליהם נגיע מאוחר יותר. Beheading The Liars הוא למעשה האלבום השני של Skiltron, אך הדבר שבאמת קשה להאמין לו, זה שהלהקה עדיין לא חתומה בשום חברת תקליטים, וזה מאד מכעיס אותי, כי מישהו אפילו העיז להחתים את Alestorm הסקוטית, שלא נשמעת מקורית בעליל.

Skiltron, אגב, הוא מושג המתאר קבוצה של אנשים המשתמשים בחניתות כנגד חיל פרשים, ובמקרה שלנו, באותה אסטרטגיה צבאית השתמשו במלחמת העצמאות הסקוטית הראשונה, בה השתתף בין השאר William Wallace, האביר הסקוטי שעליו בוסס הסרט Braveheart, ואשר אחד מצאצאיו הישירים, Seoras Wallace, פותח את השיר הראשון באלבום בכמה מילים (במבטא סקוטי משובח!). מיד אחריו חמת-החלילים של Pablo Allen פורצת בקול, ביחד עם הגיטרות והתופים, והשיר לבסוף מתחיל כאשר Diego Valdez הסולן פוצח בשירת קלין האופיינית דווקא לז'אנר הפאוור \ הבי מטאל, עם מעט חספוס. כבר משמיעה ראשונה הפזמון הנהדר שבה אותי וגם קטעי הסולו המעולים של הגיטרות וחמת-החלילים.

אני בטוח שאם לא הייתי בודק מראש, לא הייתי מזהה אפילו לשניה שמדובר בחבורה מדרום אמריקה – אין אפילו זכר של מבטא, הן בשירה של Diego והן בקולות הרקע המלווים אותו – ובשיר הבא, "The Beheading", התחושה אף מתחזקת יותר, עם נגינת פולק קצת יותר שמחה על החליל והכינור. בצד המטאלי, יש כאן הרבה השפעות הבי מטאל מסורתי או הארד רוק, ואני אפילו מעז לומר את שמו של Dio בין הדברים שעולים לראש, במיוחד כשמקשיבים לשיר השלישי, "I'm What You've Done"… אי אפשר שלא לתהות למה הלהקה לא חתומה עדיין בהתחשב בהשקעה שנעשתה באלבום. אולי הסאונד לא טופ-נוץ', אבל בקושי אפשר להרגיש בזה כשמתרכזים בנגינת הפולק המעולה.

בלי ששמתי לב, Jonne Järvelä סולן Korpiklaani הפינית, הגיע לביקור בשיר "Praying Is Nothing" (כן אני יודע) וביחד עם Diego הם נותנים עוד שיר חזק, המזכיר מעט את Skyclad בקטעי הכינור. עבודת הגיטרות של Emilio Souto ו-Juan Jose Fornes מאד מרשימה, כמו גם Matias Pena המתופף, ובכלל כל הלהקה עושה חיל לאורך כל האלבום. "Calling Out" מבוסס יותר על חליל ומשרוקית, ומשלב גם גיטרה אקוסטית בין השאר – מדובר בסמי-בלדה חביבה במיוחד, וקולו של Diego לא מאכזב גם פה בקטעים המרגשים. בסוף האלבום מצורף קטע בונוס בשם "Crides" שהוא למעשה גרסה של "Calling Out" בשפת האוקסיטאנו (המשלבת בין צרפתית לספרדית) בה מתארחים Patrick Lafforgue ו-Patrice Roques מלהקות הפולק מטאל Hantaoma ו-Stille Volk שמקורן בדרום צרפת.

לאחר עוד 2 קטעים – אחד שיר מקפיץ בשם "The Vision Of Blind Harry" ואחד קטע אינסטרומנטלי בשם "Hate Dance" – מגיע השיר "Signs, Symbols And The Marks Of Man" ועמו אורחים נוספים, כשהפעם מדובר ב-3 מחברי להקת Skyclad האנגלית: Kevin Ridley על השירה, Georgina Biddle על הכינור ו-Steve Ramsey בסולו גיטרה. מדובר בשיר יחסית כבד לאלבום, אך מאד "סקאייקלאדי" בטבעו ושומר על האווירה הסקוטית המיוחדת. "Let The Spirit Be" הוא סמי-בלדה נוספת, המלווה בגיטרה אקוסטית ובפזמון אפי למדי. השירה של Diego מפתיעה באיכותה בקטעים הרגועים וגם כשהוא יוצא לזעקת פאוור (לא גבוהה כל-כך), הכל נשמר בפרופורציה ובטעם טוב. לבסוף מגיע השיר "Fast And Wild" עם חמת-החלילים ואווירה מעוררת – שיר מעולה לפאבים או סתם לריקודי עם.

אם הייתי יכול לתת ציון לאלבום, הוא היה מגיע בכיף ל-9.9 מתוך 10 – אולי הוא לא האלבום הכי מלוטש ששמעתי, אבל הוא בהחלט מראה על איכות ורמה שלא חשבתי למצוא אצל להקת פולק מטאל מארגנטינה. מדובר בתוצר שכל חובב פולק באשר הוא חייב לעצמו, ובמיוחד אם הוא מאזין ללהקות כמו Korpiklaani ,Skyclad ו-Elvenking. מה חבל שזו הוצאה עצמית ולכן ניתן להשיג אותה אך ורק דרך הלהקה, אבל מדובר במאמץ שמאד ישתלם – ואם אתם כבר שם, תבדקו את האלבום הראשון של הלהקה, The Clans Have United, שאמנם לא נשמע בוגר כמו Beheading The Liars, אך יש בו כמה שירים לא רעים בכלל. אם חשבנו שהפולק מטאל הוא בעיקר נחלתם של תושבי סקנדינביה, הנה Skiltron מוכיחה לכולם שאהבה למולדת זה לא המרכיב העיקרי ליצירת מוזיקה מעולה… אז שמישהו יעשה טובה ויחתים אותה כבר!