Sleep – The Sciences

20 שנה חלפו בין "Dopesmoker", אלבומה השלישי של אגדת הסטונר מטאל האמריקנית Sleep לבין "Sciences", אלבומה הרביעי של הלהקה, שיצא השנה. החשש מפני פלופ בסגנון "Chinese Democracy" התבדה, שכן אלבומה החדש של הלהקה הוא לא פחות ממאסטרפיס: במשך 53 דקות לוקחים חברי הטריו את המאזין למסע רוחני, ומנסים להמיר את דתו לדת חדשה, סבאתית במהותה, ה-Iommism, שכלי הפולחן העיקרי שלה הוא באנג וכמובן וויד. וכמו בחומרים קודמים של הלהקה, המסע המוזיקלי מעניין הרבה יותר מהיעד.

לפני שאתם ממהרים לשנות את סעיף הדת בתעודות הזהות שלכם, קצת היסטוריה. הלהקה, שהוקמה ב-1990, התברגה בצמרת להקות הסטונר, בזכות אלבומי מופת כמו "Volume One" (1991), "Sleep's Holy Mountain" (1992), ו-"Dopesmoker" (1998). האחרון, אגב, נחשב קלאסיקה בתחומו, והוא יצא בלא פחות מ-12 מהדורות שונות, לעיתים בשמו המקורי, ולעיתים בשמו החלופי "Jerusalem".

את החזון של Sleep אפשר לתמצת בעקרונות הבאים: הערצה ל-Black Sabbath שבאה לידי ביטוי הן באינספור רפרנסים שזרועים בשירים ובשמות השירים והן בקאברים, סגידה לתרבות הקנאביס ויצירת פולחן סביב "העלה המתוק", פלירטוטים עם ארץ הקודש בדגש על ערים שהם ערש הנצרות (ירושלים ונצרת), ושירים איטיים על גבול קהות חושים.

ב-"Sciences", שיצא ביום 20/4, יום חגם של צרכני הוויד, Sleep לא תרים אחר אופקים מוזיקליים חדשים, ובטח שהם לא המציאו את עצמם מחדש. במקום זאת, מצטייני הפקולטה למדעי הריף פיתחו ושכללו עוד יותר את החזון שלהם בדבר מדינה "ווידית ודמוקרטית".

בשונה מ-"Dopesmoker", שבחלק מהגרסאות הורכב משיר אחד שנמשך כשעה ובגרסאות אחרות "פורק" לשלושה קטעים ארוכים של כ-20 דקות כל אחד, "Sciences" מורכב מ-6 שירים, שיש בין חלקם לפחות כמה מכנים משותפים, אבל הבחנה ברורה.

רצועת הפתיחה שנושאת את שם האלבום אינה שיר, אלא למעשה ניסוי כלים של הגיטריסט מאט פייק, שמשמש גם כסולנה של להקה אגדית נוספת, High on Fire. ברצועה זו מפיק פייק מהגיטרה שלו צליל של מסור שרשרת חשמלי, שמנסה לחדור לעומקו של גזע עץ עבה ולהכניעו.

השיר השני, "Marijuanaut's Theme", נפתח בשקשוק מים בבאנג, משם מתחיל מסעו של האסטרונאוט המתודלק, שגם מככב בעטיפה, שלדעתי עתידה אף היא להיפך לקלאסיקה. ברוח פולחן האישיות לגיטריסט של סבאת', טוני איומי, היעד של אותו אסטרונאוט הוא כוכב Iommia.

"Sonic Titan" יכול היה להשתלב היטב גם ב-"Dopesmoker/Jerusalem". כמו באלבום הקודם, הנגינה איטית ודוּמית, ממש כמו תחושת הזמן שמתקבלת למראה שעון הכיס המותך בציוריו של סלבדור דאלי. בערך במחצית השיר, מתחילה שירתו דמוית המנטרה של הסולן והבסיסט, אל סיסנרוס. האזכור של ציון במילות השיר מהדהד את הרומן של Sleep עם הארץ המובטחת, ארץ זבת חלב וגראס, ומתכתב גם עם ההרכב השני שבו סיסנרוס חבר, Om, שמפורסם בשימוש הנרחב שהוא עושה במוטיבים דתיים.

השיר הרביעי, "Antarcticans Thawed", הוא נקודת השיא באלבום, הן מבחינת המוזיקה והן מבחינת הליריקה. השיר, שנמשך 14 דקות ו-23 שניות, נפתח בגיטרה נואקת ובתיפוף בסגנון מארש צבאי של המתופף ג'ייסון רואדר מ-Neurosis, שהחליף את כריס האקיוס. התיפוף מעלה אסוציאציה של פלוגת חיילים מצבא הקונפדרציה שצועדת בשדה קרב מעשן, בינות לגופות חיילים שמתבוססות בבוץ. אלא שהקצב משתנה, והמתופף הכה מוכשר הזה חובט במצלתיים בסגנון ג'אזי, כמעט באופן מתוזמן עם הסולן סיסנרוס, שמתחיל לשיר בקולו המונוטוני, תוך שהוא הוגה באיטיות כל אות וכל הברה. עיון במילות השירים מגלה שלא מדובר כלל בשיר שעוסק במלחמה, אלא דווקא בהפשרת קרחונים. אבל עצרו: לא מדובר ב"אכילת ראש" טרחנית (אך חשובה) של אקטיביסט מארגון איכות סביבה, אלא בהתייחסות מקורית לתופעת טבע שעבור רבים מאתנו מהווה איתות לאסון אקולוגי שעומד בפתח. שכן, בזמן שמרביתנו כוססים ציפורניים למראה קרחונים ארקטיים שמתרסקים לים, Sleep מתארים את הקרחונים הנמסים כמי שיוצאים לחופשי, אם תרצו ורסיה אקולוגית של התנועה לשחרור האישה. כמו במרבית שירי הלהקה, גם בשיר הזה מי שמנצח על המלאכה הוא כומר מסטול. כנראה שעל גראס גם משבר האקלים נראה אופטימי יותר. כל התיאורים האפיים והעוצמתיים האלו נעטפים במוזיקה כבדה ואיטית, כזו שיכולה לשמש פס קול לסרטון טבע על קרחונים שמתנפצים למים קפואים. הסולו המייבב של פייק בשיר הוא מהסולואים הטובים ביותר ברפרטואר של הלהקה.

ב-"Giza Butler", שמרפרר כמובן לגיזר באטלר מסבאת', חברי Sleep מבטאים את חזונם בצורה הברורה והמיטבית ביותר. לכנסייה הסבאתית שהם מתארים בצורה ציורית בשיר, יש אתרי פולחן, קדושים (איומי ובאטלר), אנשי דת (מגדלי המריחואנה), אביזרי פולחן (באנגים), וציווי דתי שמעודד החזקה שלא לשימוש עצמי, ברוח "כל המרבה הרי זה משובח":

The rifftree is risen, the bong is to live in"
An ounce a day, lightens the way
"Salutations to the cultivators

הרצועה החותמת את האלבום, "The Botanist", היא קטע אינסטרומנטלי בסגנון בלוזי, שמזכיר לכולנו את השורשים של ההאבי מטאל, אי שם בשדות הכותנה המיוזעים של דרום ארצות הברית. אם לסכם, Sleep התעוררו מתרדמה ארוכה, רק כדי לתת לנו לא רק את אחד האלבומים הטובים ביותר של שנת 2018, אלא את אחד האלבומים הטובים והמעניינים בזרם הסטונר.