Slipknot – .5: The Gray Chapter

23/10/14
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. XIX
  2. Sarcastrophe
  3. AOV
  4. The Devil in I
  5. Killpop
  6. Skeptic
  7. Lech
  8. Goodbye
  9. Nomadic
  10. The One That Kills the Least
  11. Custer
  12. Be Prepared For Hell
  13. The Negative One
  14. If Rain Is What You Want

"This song is not for the living.
This song is for the dead".

הטקסט הנ"ל פותח את The Gray Chapter, אלבומם החדש והמצופה מזה שש שנים של ענקי הנו-מטאל Slipknot ואלבומם הראשון ללא הבאסיסט המנוח Paul Gray (לו מוקדש האלבום) והמתופף המפוטר Joey Jordison. צלילי קלידים מעוותים, גיטרה אקוסטית והשירה הצרודה של Corey Taylor הסולן מעוררים תאבון לקראת "Sarcastrophe", שיר פתיחה שהוא חגיגת גרוב מטאל עם נגיעות אינדסטריאל והנביחות הגרוניות של Taylor. תחשבו על גרסא כבדה ומהירה יותר של Fear Factory ואפילו המחמאה הזאת לא תספיק לתאר את השיר שעומד בכבוד בשאר שירי הפתיחה של הלהקה. כבר מהשיר הראשון ברור שאם ב-All Hope is Gone הלהקה מיתנה את האלמנטים שמוסיפים להם את תווית הנו-מטאל, האלבום הנוכחי לא מתבייש בהם. בין כה וכה Slipknot מאז ומתמיד בלטו לעומת חבריהם לז'אנר והוכיחו שהם הרבה יותר מגימיק המסכות שהם עוטים.

למקרה שהתגעגעתם לשירה הנקייה של Taylor תוכלו למצוא שפע ממנה ב-"AOV" בפזמון קליט ומלודי. הבתים עצמם מלאים בדאבל-באס ותופים רצחניים שמעניקים לשיר איכות של מארש צבאי וברוטאלי. "The Devil in I" הוא הסינגל השני באלבום, ואחד השירים היותר איטיים שבו, אבל עדיין עושה את העבודה.

אם מה ששמעתם עד כה לא הכניס אתכם לאווירה של האלבום, יש את "Killpop" הקר שמלא בקלידים גותיים באדיבות Craig Jones. השיר מגביר קצב כאשר התופים מתחזקים והשירה הצלולה של Taylor הופכת לסקרימים שטניים. Taylor מאז ומתמיד ידע לכתוב ולבצע שירים על מערכות יחסים הרסניות ובמקרה הנוכחי הוא נשמע כמו מטופל בבית חולים פסיכיאטרי. בקיצור? "Killpop" הוא ה- "Vermillion" החדש, רק טוב יותר.

"Skeptic" הוא שיר Punk-י שופע נו-מטאל וליריקה שמוקדשת לזכרו של Paul Gray. כיאה לשיר לזכרו של הבאסיסט המנוח זה לא מפתיע שיש בו עבודת באס מצוינת באדיבות הבאסיסט החדש Alessandro Venturella. אחת ההפתעות הנעימות של האלבום היא העובדה שיש בו לא מעט שירים שמזכירים את Iowa, שנחשב בידי רבים לאלבום הטוב ביותר של Slipknot. שירים כמו "Lech" שמלא בספק-דקלומים, ספק-נהמות-גרוניות ועבודת גיטרה עמוסת אפקטים מזכיר את השירים היותר נסיוניים ומשונים מהאלבום ו- "The Negative One", שנבחר להיות הסינגל הראשון מהאלבום, מחזיר את מתקפות הגריינדים, הגרובים והקצב המטורף.

"Custer" הוא אחד השירים היותר כבדים וקליטים ש-Slipknot כתבו בקריירה שלהם מאז "People = Shit". ריפים ת'ראשיים, תיפוף בלתי מתפשר ופזמון gang vocals קליט הופכים את השיר הזה לכוכב הבלתי מתפשר של האלבום. "Custer" יחבוט בכם בפטיש. לאט. ואז יגרור אתכם בבוץ במהירות ויחבוט בכם שוב. עם פטיש. מדובר בכמעט מזל ש-"If Rain is What You Want" הוא שיר יחסית איטי ושקט למה שקיבלנו עד עכשיו. אחרי ש-Slipknot חבטו במאזינים למוות מגיעה הלוויה המתונה הזאת וסוגרת את האלבום בטון הראוי.

האלבום עצמו נמשך קצת מעבר לשעה, כמו כל אלבום של Slipknot. רק שבמקרה הנוכחי כתיבת השירים התפתחה משמעותית ותהליך ההאזנה זורם יותר. הכתיבה מגובשת יותר ואין פילרים מיותרים באלבום כמו שאין בו בלדות ששוברות את הקצב, דבר שהיה ספק-מבורך, ספק-מציק בשני האלבומים הקודמים. The Gray Chapter מציג את כל חברי הלהקה בשיאם. Taylor שר ומשמיד את המיקרופון בדרכו הייחודית בעודו מגובה בליריקה עמומה וישירה בו זמנית. הגיטריסטים Jim Root ו- Mick Thompson יודעים לנוע בין גרוב ות'ראש לקטעי שרדינג שורפי מיתרים, ההשפעות האלקטרוניות של Sid Wilson נוכחות מתמיד, Shawn Crahan ו- Chris Fehn עוזרים למלא את סאונד התופים עם כלי ההקשה שלהם והמתופף החדש ועלום השם אולי לא Jordison, אבל הוא מצליח להישמע כמוהו במהלך רוב השירים. לאחר שה-DVD האחרון של הלהקה הוקדש ל- Gray בדומה לאלבום הלפני אחרון של Stone Sour, אפשר לומר בבטחה ש- Paul Gray קיבל את המחווה המושלמת עם האלבום הזה.