Soulfly – Enslaved

אתם קולטים שבשנה הבאה Max Cavalera יחגוג 20 לאלבום Chaos AD ? הזמן אכן רץ לו ועם הזמן אותו Cavalera הפך לאגדה מטאלית ולתעשייה שלמה של מוזיקה כבדה. ולמרות שב Sepultura ההרכב שאותו הקים ובו פרץ הוא לא נמצא כבר 16 שנה, האיש לא נח לרגע. שהרכב הסולו שלו Soulfly, שאותו הקים אחרי אותה עזיבה מלהקת האם, נמצא גם כן בשטח כבר 15 שנים שבהם הוא הוציא הרבה מוזיקה כבדה, נסיוניות לפרקים אך מעניינת. ובמהלך אותו זמן, הספיק להוציא שמונה אלבומים, שעל האחרון והחדש ביותר נדבר בסקירה זאת. אז בעיקרון כבר מההתחלה כמו שאמרתי Soulfly לא היו ממש להקה. נכון היו סביב Max עוד נגנים מוכשרים, אבל ההרכב השתנה לעתים תכופות, ולמרות שדי התקבע מאז האלבום הרביעי, Prophecy שיצא ב2004, בשנתיים האחרונות עזבו את ההרכב הבסיסט Bobby Burns והמתופף Joe Nunez, מה שאיפשר למקס להזרים קצת דם חדש ללהקה ולרענן את הסאונד שלה. ולמרות ששחקן החיזוק המשמעותי ביותר בהרכב, הגיטריסט Marc Rizzo שגם מנגן איתו בהרכב השני שלו ושל אחיו Igor, Cavalera Conspiracy עדיין איתנו, הסלוט של הבסיסט והמתופף עדיין חשובים מאוד.

אז כמו תמיד, הוא אסף סביבו שני שחקני חיזוק משמעותיים. תחילה זה היה Tony Campos, בסיסט ותיק, שמוכר מהעבודה שלו עם ההרכבים Static-x, Ministry, Prong ועוד. וכחודש לאחר מכן באוגוסט 2011 נמסר שעל עמדת המתופף ישב David Kinkade, שמוכר בעיקר בעבודתו כמתופף בלהקת ה Progressive Black\Folk הנורווגית Borknagar. אם להגיד את האמת למרות כל מה שנאמר למעלה אחרי האלבום האחרון והדי בינוני Omen השתכנעתי ביחד עם עוד רבים שמעתה והלאה החומר הניסיוני-שבטי-מוזר ילך לSoulfly והחומר הנותן בראש והמוצלח יותר ילך ל Cavalera Conspiracy. ולמרות זאת, עם Line Up רוצח שכזה כן די גדלו הציפיות שלי מהאלבום ביחוד אחרי הסינגל האלים World Scum. שהרים את הגבות גם של הספקטים במבקריו.

כבר מהשיר הראשון Resistance מורגש השינוי בהרכב, Kinkade הוא מתופף הרבה יותר פיקנטי מ Joe Nunez והרבה הרבה יותר עוצמתי ;יש סיבה ברורה מדוע Nunez הועזב. אולי אין לו את המהירות של Igor Cavalera, אבל המכות, השימוש בדאבלים והעבודה על הסט נשמעים ומעניקים לשירים מימד נוסף של אגרסיביות. אנו שומעים את Max מדקלם ברקע בזמן שהתופים של Kinkade מרעידים את האוזן ותופים שבטיים ודאבלים רועמים מכינים לנו את הקרקע לקראת השיר השני. World Scum מציג את Soulfly על סטרואידים – Death מטאלית ואקסטרימית מתמיד, ומעבר לזעזועי התופים של Kinkade זה קורה בזכות הסולן האורח Travis Ryan מהרכב הDeathgrind האמריקאי Cattle Decapitation שהנביחות-גראולים שלו מוסיפים עוד מימד של טירוף לשיר שנכתב על השעבוד, העריצות והשואה שהמין האנושי מעביר את עצמו. בדקה 2:08 אנו חוזרים בזמן לרגע לימי Arise בכמה רגעי Thrash נשכני כמו פעם והשיר נרגע וחוזר למקצב רגוע יותר עד שלקראת הסוף חוזרים ל Death מטאל הרצחני . Intervention כבר נשמע כמו Soulfly קצת יותר סטנדרטי, עם תופים פחות דומיננטיים ונושאים סטנדרטיים – מלחמה, שנאה, מוות וכו'. אבל עדיין עבודת הגיטרות של Rizzo מרימה את השיר כמה רמות למעלה – החל מהליד המתגלגל הגרובי המגניב בהתחלה ועד לסולואים באמצע.

הממתק של האלבום מבחינתי זה השיר השני שיצא (בטעות בהתחלה ואח"כ יצא רשמית) Gladiator שהוא השיר הכי טוב בלי צל של ספק בכלל. השיר מחליף פאזות בקצב מטורף; מתחיל בציקצוקים ורעשי צפרדעים, עובר אל קטע גרוב שקצת מזכיר Naplam Death וסוחף. ומשם עובר לקטע ת'ראש מהיר כקליע ומלא בדאבל בסים וסולואים בלתי נגמרים שסוחפים אותך פנימה. ומשם אל עבר פזמון המנוני שממשיך לאורך השיר וסוגר אותו. לאחר מכן מגיע רצף של שירים די בינוניים. Legions אומנם חביב,אבל מעבר לכך שהוא שאנרגטי כמו כל האלבום הוא שיר Soulfly די סטנדרטי. כמו כןAmerican Steel שמעבר לכותרת שיר המפוצצת והתחלה מבטיחה, הוא גם כן שיר בינוני לגמרי. Redemption of Man By God מקבל חיזוק מסוים בדמותו של הסולן האורח Dez Fafara מDevildriver ו Coal Chamber אבל גם הוא שיר שהוא נחמד במקרה הטוב. Treachery הוא סוג של נקודת אור מתחיל בהכרזה מפוצצת של מקס, ממשיך אל פתיחת Death מטאלית מפוצצת והופך גם הוא לשיר Mid-Tempo עם סולוים יפהפיים של Rizzo ו Groove מדבק.

Plata O Plomo הוא מטבע לשון בספרדית שאומר "כסף או עופרת" והוא שיר די מהנה שכולו בפורטוגזית ונשמע כמו עוד שיר מימי Roots העליזים או לחילופין The Prophecy בזכות קצב כמעט היפ-הופי והרבה הרבה מילמולים לא מובנים. נא לשים לב להערתו של החבר ליאור פלג שציין שבאמצע השיר נצרחת לה המילה Sepultura, חפשו אותה בבליל השאגות בפורטוגזית, זה משחק מהנה וההנאה מובטחת. האלבום נחתם בשני שירים מעניינים. Chains, השיר הארוך באלבום נמשך 7:18 דקות שנבנות בהדרגה מרגעי Doom אל עבר Thrash דוהר ומסתיים בקולות מסתוריים. כשמו הוא מדבר על שלשלאות העבדות – המוטיב המרכזי של האלבום בעצם. Revengeance שמסיים את האלבום הוא שיר חביב, ומעניין במיוחד עקב העובדה שהלהקה ציוותה אליה את ילדיו של Cavalera, Richie, Igor JR וZion לנגן איתה ולשאוג, והם עושים את זה לא רע בכלל. חבל רק שהשיר עצמו לא מגיע לשום לשום מקום טוב באמת וממשיך את רצף השירים הסבירים בלבד של האלבום. במהדורה המיוחדת שסקרתי ישנם שלושה שירי בונוס. Slave הוא B-side מוצדק לחלוטין ושיר די סתמי, Basterd שיר די מגניב שנשען על ריף יפה, והקטע האינסטרומנטלי הקבוע Soulfly, שנושא את שם הלהקה ונמצא בכל אלבום ועוזר להעביר את רוח האלבום. במקרה הזה מספר VIII, הוא בעיני אחד הקטעים היותר יפים באלבום ובכלל שיר מוצלח מהפורמט המלווה בכינורות, גיטרות ג'אזיות ואוירה די מרגשת. רק לא ברורה לי ההתעקשות המטומטמת של הלהקה או הלייבל להעניש כל פעם את מי שלא השקיע 10 שקל נוספים בכך שהיא מונעת שירים כאלה, שבמקרה של Soulfly VIII הם ממש חלק אינטגרלי מהאלבום.

יש הטוענים ש Max Cavalera עשה את שלו ושהוא צל חיוור של אותו איש זועם מהאלבומים הקלאסיים של Sepultura, גם אם זה נכון וגם אם לא, הוא ממשיך לדאוג ולהקיף את עצמו באנשים מוכשרים מאוד שיגבו אותו גם ברגעים שבהם הוא לא בשיא.Enslaved הוא בין האלבומים המעניינים של Soulfly. אם זה בזכות הנבחרת המחזקת או הצעד החכם של לנסות ולכתוב מילים יותר מתוחכמות מהשילוב הבלתי נגמר של Blood, Fire, War, Death, Pain וכו' שלעתים מצליח לצאת מהשבלונה ולעתים לא. הבעיה היחידה היא ש Cavalera הוא לא כותב גדול והשטיקים שלו נגמרים די מהר. ולפי דעתי עם טיפה יד חופשית יותר למפיק העל Zeuss או לגיטריסט העל ויד ימינו Marc Rizzo הוא יכול היה להוציא פה יצירת מופת של ממש. אבל במקום זאת הוא ביזבז הרכב על, על אלבום עם שירים די בינוניים. למזלו, Max Cavalera ביום רע הוא עדיין Max Cavalera וזה חותם איכות משמעותי כשלעצמו.