Stand Still – Analog

יום אחד בחודש מאי האחרון, בעוד אני מזיע לי גלונים של זיעה במילואים בצאלים. ובין צילום של ארבה לסתם חגבים קיבלתי מייל משי, הבסיסט של Stand still ,שהציג לי את הלהקה המיוחדת הזו וביקש את חוות הדעת שלי. אני חייב להגיד שזה בערך הדבר המחמיא ביותר עבורי, שאנשים יוצרים, מוזיקאים, אשכרה מעוניינים בדיעה שלי וסומכים עליה.

הלהקה מגדירה את עצמה כמלו -גראנג' , מעין חיבור בין גראנג' לבריט-רוק. משהו שיושב על הספקטרום שבין אלטרנטיב מטאל להארד רוק. אפשר למצוא הרבה מאוד משני הז'אנרים במוזיקה של הלהקה. הכיוון הכללי שקט ונעים יחסית, מלודיות טובות, נגינה איטית ושירה דומיננטית ומצויינת, למעשה, זה משהו שקצת הפריע לי, אני יודע שהסולן הוא המרכז כמעט בכל להקה, אבל יש בלהקה הזו לא מעט אנשים מוכשרים, אחד מהם הוא ראלף הובר, המתופף הראשון של יוסלס איי.די, הייתי שמח לשמוע אותם קצת יותר בסאונד הכללי.

האלבום נפתח ב Masterfall. והשירה של עידן היא הדבר הראשון ששמים אליו לב, שירה גראנג'ית צרודה ומלודית,כמו שאמרתי כבר קודם,השירה שלו מאוד דומיננטית ומובילה את הקו המוזיקלי של הלהקה. הסאונד הכללי של הלהקה הוא אמצע הדרך, לא שקט, אבל בהחלט לא יוציא את השכנים שלכם מדעתם. בתחילת השיר יש משהו מתאמץ מדי בשירה, אבל ככל שהשיר נבנה והולך הקול של עידן משתחרר . אנחנו ממשיכים ל Lately, שיר שמתחיל בקצת יותר קצב ורעש, אבל גם הוא שיר שקט יחסית. המלודיות של Stand still מצויינות וממכרות, גם בשיר הזה וגם בשיר הקודם, מספיק לשמוע את השיר פעם אחת כדי להיות מסוגל לשיר אותו בפעם השניה.

Across, השיר החמישי, גם הוא שיר שקט, כניסה של הרבה גיטרות אקוסטיות לפתיחה ושוב הקול המרעיד של עידן מספר לנו סיפור מוזר (נראה לי) בין אב לבנו, הטקסט שם קצת הזוי אז תסלחו לי אם לא הבנתי אותו לגמרי, אבל שוב, הקול של עידן מספר לנו סיפור שלם. האלבום הזה מלא פנינים. Soviet , השיר השישי באלבום הוא פנינה מוצלחת במיוחד וגם הוא יושב גם הוא על הנוסחא המנצחת של הרבה גיטרות אקוסטיות ונגינה מפוצצת במלודיות משכרות, מזכיר לפעמים את high and dry של Radiohead לאורך השיר.

השיר השביעי באלבום Saturday night drive, הוא מקום בו עידן לוקח את הקול שלו למחוזות קצת אחרים. בניגוד לשם השיר, שיכול לעשות לכם איזו אסוציאציה חגיגתית, הטקסט והלחן הם עצובים ואיטיים, שוב אנחנו עם גיטרות אקוסטיות , דיסטורז'נים פורצים מדי פעם, נגינת בס מצויינת וקולות שניים לעידן הופכים את השיר הזה לאחד השירים הטובים באלבום. ומי מכם יכול להשאר אדיש למשפט: "stand and cry, it’s you birthday" , אני יודע שאני לא יכולתי, כמו שכבר הספקתי לכתוב בכמה וכמה סקירות, מוזיקה פוגשת בך בכל מני מקומות, השיר הזה פוגש אותי במקום עצוב ופגיע. (אבל מצד שני, אני בוכה בפרסומות של סלקום, אני לא ממש דוגמא טובה)

Ready to soar, מתחיל להעלות את קצב האלבום, מתחיל בחשמלית ולא באקוסטי, לאט לאט אנחנו מקבלים קצת בס טוב ותופים חזקים, השיר בנוי טוב כמו ששיר רוק צריך להיות בנוי, בית שקט יחסית ופזמון רועש. שלא תצפו פה לאיזה כסאח מטורף. עדיין מדובר בקצב של Stand still,שירה ארוכה וחצי מאנפפת. סולן דומיננטי יותר מכל כלי שמלווה אותו. מה שמדהים פה זה שהשליטה של הבחור בקול שלו כל כך טובה שהוא פשוט מלהטט איתו בכל הספקטרום האפשרי.

Stones, השיר הלפני אחרון באלבום מתחיל בריף מטורף ומבהיר לנו שהשיר הזה שונה לגמרי מכל מה ששמענו עד כה באלבום הזה, שיר עוצמתי שנותן ביטוי טוב יותר ליכולות של כל הלהקה ועדיין לא מוריד מהעוצמות של הסולן.הגיטרות מנסרות לאורך כל השיר והתופים צוברים מהירות. השיר נשמע לא שייך לקו המוזיקלי השקט של האלבום הזה עד כה. ובכלל, תנסו לשמוע כמה פעמים את השיר החל מ 4:00, יופי של סיום מפרק לשיר מצויין.

לסיכום, האלבום הזה הוא אלבום טוב, עשוי טוב ומקצועית אין לי שום הערה משמעותית להעיר, יש פה ושם קצת גליצ'ים באנגלית משובשת שנשמעת כמו תרגום מעברית. אבל זה באמת לא משמעותי.

מבחינת החיבור שלי לסאונד וכדי להיות כן לחלוטין אגיד לכם שאני פחות מתחבר לסאונד הזה. האלבום היה לי שקט מדי,ובהבטחה של חיבור בין גראנג' לבריט פופ ציפיתי למשהו עם קצת יותר קיק.Stones , השיר היחיד באלבום שהוא ממש רועש הוא בול מה שציפיתי מהלהקה הזו. רק שאיכשהו Stand still לקחו את הקוסנפט הפוך, במקום אלבום מלא בשירים רועשים עם קצת בלדות, יש לנו אלבום עם מלא בלדות וקצת שירים רועשים.

בקיצור, זה רוק מצויין ומלודי, ובלי ספק דיסק שיתנגן אצלי פה ושם, יש שם שירים שאני ממש ממש אוהב. אני יודע שStand still לא יבחרו בקו הזה. אבל הייתי שמח לשמוע עוד כמה שירים בועטים מהלהקה הזו, כי כשהם בועטים הם בועטים חזק.