Steel Assassin – War Of The Eight Saints

אני משוכנע שרבים מהמטאליסטים "הזקנים" שבינינו, בהישמע השם Steel Assassin, יחלו אוטומטית בחיפוש נרחב בתודעתם… במידה והתמונה התבהרה בראשם – מה כי טוב, אך במידה ולא – אין זה פלא. Steel Assassin היינו הרכב הבי מטאל וותיק אשר קיים כבר יותר מ-25 שנה, אך הסיפור שעומד מאחוריו, הוא עוד הוכחה לכך שהחיים בדרכיו העקלקלות של המטאל מסובכים ומלאי הפתעות.

הכל החל בתחילת שנות השמונים, כאשר בבוסטון קמה להקת קאברים בשם Assassin שהושפעה רבות מלהקות כמו: Black Sabbath, Thin Lizzy, Led Zeppelin, Judas Priest, Iron Maiden, Angelwitch ועוד הרכבי מטאל אירופאיים אחרים. אותה להקה שמה לעצמה מטרה להעביר את השמועה על הפלישה הבריטית, רק שהפעם זה לא הסתיים בזריקת 342 תיבות תה לים.

לאחר שלוש שנים של הופעות ויצירת בסיס קהל מעריצים, החליטו חברי ההרכב לזנוח מעט את הופעות המחווה ולהתחיל להתעמק בחומר מקורי משל עצמם. אם כן, הייתה זו שנת 1983 שלהקת Assassin נהפכה ל-Steel Assassin ובאופן רשמי הייתה לאחת מלהקות המטאל הראשונות שהגיחו מבוסטון, מסצ'וסטס, לצד להקות אחרות כמו: Knightmare ו-Mass.

בשנת 1984 העתיד המתכתי של הלהקה היה וורוד מתמיד – הדמו הראשון שלה יצא וממנו השיר "Executioner" נלקח לאוסף השישי במספר בסדרת אוספים בשם Metal Massacre, אשר יצא באותה שנה. אבל לצערם הרב חברי Steel Assassin לא הגיעו רחוק מאשר עוד כמה הקלטות דמו והם החליטו להתפזר כשנה לאחר מכן. ב-1988, חברי ההרכב החליטו להתאחד בחזרה כדי להשאיר את שם הלהקה כפעיל לפרוטוקול בלבד, למרות שבתכל'ס כל אחד מחברי Steel Assassin התעסק בפרויקט מוזיקלי אחר. הייתה זו שנת 2006 שארבע מתוך חמשת חברי ההרכב המקוריים החליטו להתאחד בשנית, מצאו סולן חדש בשם John Falzone והחלו לעבוד על אלבום שעתיד לצאת בשלהי 2007, הלא הוא War Of The Eight Saints – אלבום הבכורה שלהם!

בתור אחד שמכיר את הרכב, קשה לי שלא לעשות השוואה בין אלבום הבכורה הזה לבין From The Vaults, אוסף הדמואים שיצא להרכב ב-1997, אליו אתייחס בהמשך. בינתיים חשוב לציין כי מדובר בהתקדמות מרשימה – War Of The Eight Saints הוא אלבום הבי מטאל טוב ואם אתם אוהבים שירה של סולן בעל קול עבה עם קצוות מחוספסים אין סיבה שתדלגו עליו. האלבום נפתח ב-Fade In של גיטרות השועטות לכיווננו, מה שמזכיר לי טיפה את הפתיחה של השיר "Judas Rising" מהאלבום האחרון של Judas Priest. אחרי יותר משני עשורים שהלהקה הזו לא הוציאו מאומה, הנה זה בא וההתחלה מבטיחה!

לאותן גיטרות מתווספים התופים והבס שבועטים את השיר להילוך גבוה וכל זה בתוספת לשירתו של Falzone. אך למרות כל ההנאה המרובה שאני מפיק מהשיר הזה, אני מרגיש שמשהו מתפספס. ואז אני מבין. בניגוד להרבה שירי הבי מטאל, הבנויים לרוב בצורה של פזמון ובתים קליטים ומתחרזים שנחקקים בזיכרון, השיר הזה – וכך עוד שירים רבים באלבום – הם דחוסי תיאורים עם בתים ארוכים יחסית ופזמון שאינו אוחז ואינו נאחז. לכך תורמים המבנה וטכניקת השירה של הסולן, Falzone שהוא אמנם סולן טוב ובעל קול חזק, אך הבעיה היא שבשירים מסוימים הוא פשוט נשמע מונוטוני ומעייף.

רק כדי להתייחס לתמונה בשלמותה, באלבום יש סאונד מצוין והפקה משובחת. ביצוע הגיטרות ברמה מקצועית ובהחלט ניתן להרגיש בניסיון שצברו חברי ההרכב במהלך השנים, כך שזה אפילו מוזר יותר כשמקשיבים לאלבום ויודעים את הרקע – לחשוב למה החבר'ה האלה לא הוציאו אלבום עד היום. ניתן למצוא מלחמות בין הגיטרות, ריפים מלודיים ומהירים, סולואים חסרי מנוחה ומקצב מאוד קליט הנע בין מיד-פייס בסיסי לריצה מטורפת. התיפוף מאוד פשוט ומכניס אותך לעוצמת השירים. מאוד קל להגיע אל השורש ולהבין את המוזיקה של Steel Assassin. ניתן ממש להרגיש את השילוב בין הבי מטאל אירופאי – המבוסס על הרכבים כמו Iron Maiden ודומייה – לבין הבי מטאל אמריקאי כגון Metal Church וחברותיה.

השיר השני, "The Curse Of The Black Prince", טיפה יותר מהיר ו-"ספידי" מקודמו, הסולן יוצא מהאינטונציה המונוטונית של השיר הראשון ומכניס אישיות אליו. זהו אחד מהשירים הטובים שלאלבום יש להציע וסוף סוף אנחנו מקבלים פזמון המכה בחוזקה. השיר הרביעי באלבום הוא "Sword In The Stone" שברובו הוא מאוד איטי ומנסה לשאוב אותנו לאווירה האפית שלו. השילוב של השירה והתופים בפזמון תפסו אותי חזק. אבל למרות הנגינה המהוללת והצד הטכני של האלבום שמקבל רק שבחים, במרבית השירים יהיו אילו קטעי השירה שיעייפו את המאזינים – הסולן הנוכחי אמנם מתאים לתפקיד פגז, אבל נראה שמישהו שם שכח לקחת בחשבון כתיבה ומבנה בתים שלא יהיו ארוכים ומייאשים.

אם כבר הזכרתי בהתחלה את אוסף הדמואים From The Vaults, למי שלא יצא לשמוע אותו לא יודע איזו זוועת עולם הדבר הזה, אני אמנע מלהתייחס לאיכות ההקלטה כיוון שמדובר בדמו, אבל חוסר הטכניקה על הגיטרות הורגשה ושלא לדבר על הסולן שהיה מזייף בצורה מחרידה. שמעתי על לשיר באוקטאבות גבוהות, אבל מה ש-Doni Escolas עשה בהרכב בתור סולן היה מחריד ברמות היסטריות. הסולן הנוכחי אולי לא מגיע גבוה, וקשת האוקטאבות שלו לא כזו רחבה, אבל הוא משתלב מעולה עם המוזיקה.

שירים נוספים שראויים לאזכור הם: "Barabbas", השיר העשירי באלבום שנכתב בבמקור ב-1997 לאלבום הבכורה של להקת Madd Hunter, היכן שהבסיסט Phil Grasso ניגן באותו הזמן, רק שהגרסה החדשה היא יותר גרסת דייאט. שיר נוסף הוא "Merchants Of Force" – שיר מהיר וחזק. שיר הנושא עצמו "War Of The Eight Saints" שמשתרך ל-10 דקות מעולות של גיטרות מלודיות, תופים ובס שנותנים לך סיבה לעשות האדבנג אל תוך הלילה ומשאיר אותי עם טעם מתוק בפה. בקצרה, זהו אלבום הבי מטאל ממש טוב שכדאי לתת לו שמיעה אחת לפחות ובתקווה שהאלבום הבא של ההרכב ייצא לפני שנת 2030.