Stein – The Magister

הסיפור הבא עומד להישמע מוכר לרובכם: להקה מקליטה חומרים ומוציאה אותם לאור, יוצאת לסיבוב הופעות לקדם אותם, לוקחת הפסקה קטנה ואז חוזרת לסטודיו. וכך המעגל חוזר. אבל סיפורי ההפקה שחורגים מהנוסחא הם הסיפורים המעניינים באמת, בעיקר אם עומד מאחוריהם מוזיקאי צעיר ועלום שם שהחליט לייצר פרויקט אפי וייחודי. כזה הוא טל רובינשטיין, המכונה בפשטות Stein ואלבום הבכורה שלו The Magister.

The Magister הוא אלבום אינסטרומנטלי של מוזיקאי פרוגרסיב רוק\מטאל וככזה העובדה שמדובר באלבום קונספט לא מפתיעה. האלבום מלווה את סיפור דמות "המגיסטר" שמגיע למבצר שאטו פלרין (הידוע כיום כמבצר עתלית) עם נפילתו וחוזה בסיום ימי הצלבנים בארץ הקודש. הפקת האלבום נמשכה כשלוש שנים, מתוכן רובינשטיין בילה כשנה תמימה בסקירת לוקיישנים וקריאת חומרים על היסטורית הצלבנים בישראל. רובינשטיין אחראי על עבודת הגיטרה באלבום ולצידו עומד צוות מוכשר של מוזיקאים שהתגייסו לשחזור האווירה הצלבנית העתיקה: ערן זילברבוך הקלידן (שאחראי גם על ההפקה), הבאסיסט עמית שטריקר, המתופף הוד שריד והחלילנית מעיין ברמסון. את תפקיד קולות הליווי לקחו מיה יוהנה יחד עם רע לבנת.

מי שביקר בעבר במבצר עתלית יודע שמדובר במבצר שנבנה ממש על גדת הים התיכון. כבר מהרצועה הראשונה באלבום "Château Pèlerin Part I" אפשר לשמוע את ההשפעות האוריינטליות ולחוש באווירה ים-תיכונית קדומה. אך אל תתנו לפתיח האקוסטי והרך להטעות אתכם- מדובר באלבום כבד בסופו של דבר וכבר ברצועה הראשונה אפשר להנות מדיסטורשן רועם, שבירות קצב מרובות ונגינה מהודקת שמתפתחת בכיוונים מפתיעים לאורך הרצועה. "Hopeless Warrior" הוא אחת הרצועות שמייצגות את הצד היותר מלודי של האלבום. רובינשטיין וצוותו מגישים למאזינים ביצוע שמשדר קדרות ותחושה של רוע ממשמש ובא. מאמצע הרצועה הגיטרות הרועמות חוזרות והתיפוף לא מרפה מעור התוף. לקראת הסוף המלודיות הנוגות חוזרות וסוגרות את הרצועה בציפייה לעוד. עבודת הקלידים של זילברבוך והחליל של ברמסון מוסיפים טאץ' ונפח רב למוזיקה.

"Shadows and Dust" היא רצועה נוספת שמדגישה את ייחוד האלבום: דמיינו לכם שיר פרוגרסיב משנות השבעים נוסח King Crimson ותערבבו אותו עם אווירה ים-תיכונית שמוגשת ברגש. רגעים בולטים נוספים באלבום היא מנגינת הפסנתר ב-"Wistful" והריפים המטאליים המרסקים ב-"Red" שמזכירים את הצד המודרני של המטאל הפרוגרסיבי בסגנון Porcupine Tree. האלבום נסגר עם "Departure"- מפגן מרשים נוסף של גיטרות ומלודיות שמשתוללות ובסופו של דבר נרגעות בקטע סיום מוצלח לאלבום. למרות התחושה החיובית הכללית, בין הנושאים שיש לקחת בחשבון לפעם הבאה הן קולות הרקע שלא מנוצלים היטב ומרגישים מעט מיותרים, והמיקס שלא היה צלול מספיק. כולי תקווה שלקראת האלבום הבא יהיו לצוות יותר משאבים כדי לשפר את אותן נקודות. The Magister הוא ללא ספק אלבום מקורי ומעניין שהושקעה בו מחשבה רבה ואני סקרן לדעת לאיזה כיוון רובינשטיין יקח את הקריירה המוזיקלית שלו להבא.