Sterbend – Dwelling Lifeless

יש שאומרים שהחורף מביא איתו מן דיכאון עונתי שכזה. אין לך סבלנות לעשות כלום, בא לך רק להסתגר בבית, אתה מתבאס אם באמצע היום אתה נדרש לעשות סידורים כלשהם, אתה נהיה חסר סבלנות, ועוד כהנה וכהנה "סימפטומים" שכל מיני "מומחים" בטלוויזיה אוהבים לדבר עליהם בתוכניות בוקר שאף אחד לא צופה בהן גם ככה. אבל זה נכון לחלק מהאנשים, אני מניח, רק לימי חורף חזקים יותר. פה בישראל, ארץ חצי פסיכוטית לחלוטין בכל מה שקשור במזג האוויר, עדיין לא הגיע חורף שכזה, רק גשם וקצת בוץ מדי פעם.

Sterbend, שמגיעה מגרמניה, אולי תעשה בשבילכם את העבודה. Dwelling Lifeless, כפי ששמו אולי מסגיר (והאיש התלוי על העטיפה), הוא אחד מאלבומי הבלאק מטאל הכי מדכאים ששמעתם בשנתיים האחרונות. זה לא עוד אלבום בלאק מהיר שיקדח לכם באוזניים (במובן הטוב) עם בלאסט-ביטים וגיטרות רצחניות, ועם נגנים שכמות הניטים שלהם תספיק לבניית מסילת רכבת, וזאת גם ממש לא איזו להקה סימפונית מלאה בקלידים שיתרוצצו לכם בתוך האוזניים. לא, זה אלבום איטי ברובו, מאוד מלנכולי, ודיי שונה מאלבומי בלאק מטאל אחרים של השנה האחרונה.

הדבר שהכי בולט לאוזן באלבום הזה, לפחות בשמיעות הראשונות, הוא ללא ספק השירה של הסולן, בחורצ'יק בשם Typhon. השירה שיוצאת מגרונו גם היא לא צרחות בלאק שחובבי הז'אנר רגילים אליהן, אלא פשוט זעקות הישר אל תוך המיקרופון שנשמעות כאילו עינו מישהו על מנת להקליט אותן. יש שלא יאהבו את האספקט הזה של המוזיקה של Sterbend, אבל זה חלק אינטגראלי מכל הקונספט העצוב של האלבום הזה. ניתן מדי פעם לשמוע כאן גם קלידים עמומים מעט, אך אלה תפקידם נשאר שולי ביותר ולא נכנס באמצע להפריע לאלמנטים האחרים במוזיקה.

בשיר "Depressing Paths Through Fullmoon Forests" אפשר להבחין בבירור באלמנטים שילוו את המאזין לכל אורכו של האלבום, שהם נגינה ברמה טובה, ושירה קרועה של בנאדם שנדמה כי הוא נמצא על ערש דווי. כמו שציינתי קודם, זה משהו שמאפיין את האלבום הזה. "Left to Weep and Mourn" הוא שיר ארוך, לא פחות מ-14 וחצי דקות, והוא ממשיך את סגנון השיר הראשון (השני, אם מחשיבים את האינטרו) והשלישי, "Einsamkeit", רק באופן מתארך יותר. אני לא יודע אם לכנות את השיר הזה כנפילה באלבום או לא, אבל הוא ארוך יתר על המידה, ללא סיבה, כי גם ככה ישנה הרגשה שהשירים מתחברים אחד לשני.

שיר הנושא בהחלט ראוי לשאת את שמו, שיר מהיר הרבה יותר ביחס לשאר השירים כאן, ומיוחד יותר מהם, עם אותן צרחות מתוסכלות ממקודם. פה ושם באלבום ניתן בהחלט להבחין בקריצות לבלאק מטאל הנורבגי של שנות ה-90 המוקדמות, חלק מהשירים מדגישים זאת פחות וחלק יותר, כמו למשל "Mysteries". בסך הכל, זה אלבום למי שמחפש גם דברים צדדיים יותר בבלאק מטאל שלא שומעים עם כל להקה שנייה בז'אנר ומוכן לתת צ'אנס ללהקות קטנות יותר. רק זכרו, אם אתם תולים את עצמכם אחר-כך, אני מכחיש כל קשר!