1. Gravøllet
  2. Tvende Ravne
  3. Nidvisen
  4. Jotunheimsfærden
  5. Bersærkergang
  6. Hedens Døtre
  7. Festen
  8. Spillemandens Dåse
  9. Skovens Kælling
  10. Skønne Møer
  11. Havets Plage

בין כל להקות הויקינג\פולק מטאל הבאות מאזור מרכז וצפון אירופה, מיעוט מביניהן מגיע מדנמרק. הסיבה לכך לא באמת ברורה, אבל עד כה, לא יצא ללהקות מאותו איזור שם ידוע בסצינת הויקינג מטאל העולמית, ותמיד עקפו אותן שכנותיהן הגרמניות מדרום או חברותיהן הנורבגיות. יום בהיר אחד נחתו אצלי Svartsot, הרכב חדשה בן שישה אנשים שהחליטו שבא להם לנגן ויקינג מטאל, שמורכב מהשפעות נרחבות, החל ממוזיקה צפון אירופאית מסורתית ועד שבירות מכיוון הדת'-מטאל.

השיר שפותח את Ravnenes Saga נקרא "Gravøllet", והוא מכתיב פחות או יותר, את האופן שבו יתנהל האלבום – מספיק מלודי והולך שובל אחרי אחד מכלי הנגינה המרכזיים במוזיקה, החליל, אבל לא מלודי באופן מלוקק שגורע מכבדות השירים. יחסית ללהקה צעירה, חברי Svartsot מנגנים ברמה שלא נופלת מלהקות ותיקות יותר בסצינה, והפקת האלבום אינה בדרגת "אין כסף אז מקליטים במחסן", כמו שלעיתים הייתם מצפים מלהקה כזו לעשות. עצם העובדה שהדנים האלה הספיקו להשיג חוזה ב-Napalm Records, מצביעה על העובדה שבאמת יש כאן משהו על רמה.

השיר "Jotunheimfaerden" ל-Svartsot הוא מה ש-"Mother North" ל-Satyricon – להיט. רק שבמקרה של Svartsot, הם עדיין לא גדולים או ידועים מספיק כדי שזה יהיה כך, אבל הוא מספיק קליט ומעניין והפוטנציאל של לגיונות שלמים של מעריצים שיודעים כול הברה ופיפס בשיר – בהחלט קיים. נדמה שעם כל שיר שעובר, אפשר לזהות השפעות מכיוונים שונים של להקות, אבל Svartsot מצליחים להבדיל את עצמם ולא להישמע באופן מוחלט כמו דברים ששמעתי בעבר.

חלק מהשירים מוצפים באווירה שהיא הרבה יותר אפלה, כגון "Berserkergang" (המונח שמדבר על כניסה למצב תודעתי של ברזרקר), שיחד עם זאת הוא גם איטי יותר מקודמיו. ההשפעה מלהקות חדשות אחרות בסצינה ניכרת כאן, כמו Eluveitie שבולטים במקרה הזה, וגם ישנם מספיק רגעים שנראים דומים לא מעט (כן,כן) ל-Amon Amarth. כדאי לציין את "Havets Plage" שהוא השיר הכי מיוחד באלבום – אגרסיבי ומהיר (אך קצר), מעט קומי אפילו, ועדיין משולבים בו בצורה טובה כלים פולקיים.

לדעתי היה אפשר לקצר את האלבום. אמנם 11 שירים זה לא ארוך מדי, אבל כשהם נשמעים דומים מדי אחד לשני (במיוחד לקראת הסוף) המאזין מסוגל לאבד את העניין לאט-לאט. עדיין, כל להקה התחילה ממשהו, ולפעמים המשהו הזה הוא כלום. כרגע אחת מהבעיות היחידות שבולטות לאוזן אצל הלהקה, היא בעיה שנפתרת עם הזמן – היא פשוט צריכה להשתפשף, ואולי להוריד קטעים שלא נשמעים הכי קשורים למוזיקה. מה שלא יהיה, Ravnenes Saga היא התחלה טובה מאוד ללהקה הצעירה ואני בהחלט הולך לשים לב ל-Svartsot ולראות מה היא תכין לנו בעתיד.