Sâver – They Came with Sunlight
- Distant Path
- I, Vanish
- Influx
- How They Envisioned Life
- Dissolve to Ashes
- Altered Light
עבור כל להקה אלבום הבכורה הוא אלבום מפחיד. אלבום הבכורה הוא ה-אלבום שנותן את הטון, שנותן את הכיוון, שמשדר לקהל מה הדרך ושמציג מה התגמול למי שימשיכו לצעוד איתם. השתקמות מאלבום בכורה שאיכזב קשה הרבה יותר מהשתקמות מאלבום מאכזב אחר במהלך הדיסקוגרפיה, זאת בעיקר מכיוון שנתח גדול מהקהל ומהמבקרים עשוי לאבד עניין כליל, ממש כמו במשחק "שולה המוקשים" בו נחיתה על מוקש בלחיצה הראשונה תגרום לנו לסגור את המשחק בפנים זועפות. אמנם אנו נוטים להיות יותר סלחניים ללהקות באלבום הבכורה שלהן ולהבין שניסיון הוא דבר שמגיע עם הזמן, אבל בימינו כשהשוק מוצף במוזיקה, מאוד קל לנו לוותר על מה שלא הלהיב אותנו מספיק ופשוט לעבור לדבר הבא.
כשמדובר על Sâver, נתפלא לשמוע שהאלבום They Came with Sunlight הוא רק אלבום הבכורה שלהם ושהלהקה עצמה קיימת פחות משנתיים, זאת נוכח הבשלות שבו. הלהקה היא פאוור טריו מנורווגיה שצמח מתוך הגוויה של להקת Tombstones וכמקבילה ללהקה Hymn, שתי להקות Doom/Sludge/Stoner אשר נותנות לנו ניחוש טוב למה שעלינו לצפות לקבל כאן. אם זה לא מספיק, הלהקה גם חתומה ב-Pelagic Records בבעלות Robin Staps מ-The Ocean (איתם לאחרונה סיימה סיבוב הופעות), לייבל אשר החתים גם להקות כמו The Old Wind, Rosetta, Cult of Luna ועוד. מכאן אנחנו יודעים שהולך להיות לנו כאן איטי, כבד, אפל ומלוכלך.
מתחילת Distant Path אנחנו שומעים בס קצוב בדיסטורשן עם תופים שרק נותנים קצב ב-High Hat. כשאנחנו נכנסים טיפה יותר לגרוב אנחנו מקבלים מנה מפתיעה של אווירה בצורת אלקטרוניקה שמרחפת מעל הכלים. שנייה של גיטרה בדיסטורשן ואנחנו נכנסים לכובד האיטי שציפינו לקבל פה. הזמרים, Ole Christian Helstad הבסיסט ו-Ole Ulvik Rokseth הגיטריסט והחשמלטור (אשר מעתה יקראו כיישות אחת בשם המפתיע Ole), קוראים בכאב למאזינים אשר נאבדו בחשיכה לחפש דרך אל האור. זה Sludge/Drone כמו שהיינו מצפים למצוא תחת ההגדרה במילון עם תוספת של אווירתיות שחורה. זה מזכיר במובן מסוים חומרים ישנים של Mastodon ושל The Ocean, אבל הרבה פחות כועס והרבה יותר אפל.
השיר I, Vanish הוא להיט. פשוט ככה. 20 שניות לתוך השיר, כשכבר למדנו פחות או יותר את הריף, אנחנו נשאבים לתוך האווירה של הלהקה בתחושה שבטית ומתנדנדים הלוך וחזור באולם חשוך מוקפים בהרבה מאזינים אחרים השבויים באותו טראנס כמונו. יכולתי בקלות לראות את השיר הזה משתלב בפסקול ש-Mastodon כתבו לסרט Jonah Hex. זה כבד וזה מלוכלך אבל זה גם איטי וקליט. Ole נכנס בצעקות ואומר לנו שלא לסמוך על אף אחד ולא ללכת אחר אורם של אחרים, אחרת נולך שולל וניפול. במקום זאת, השיר קורא לנו ללכת אחר אורנו שלנו.
אם כבר באור עסקינן (פעם נוספת), אמנם לא מדובר רשמית באלבום קונספט והמקסימום שאנחנו יודעים הוא שהלהקה ביססה את האלבום ברעיונות של השארת המוכר מאחור בעודנו פונים לכיוון הלא-מוכר האמורפי ששם בחוץ, הייתי יכול מתוך המילים בלבד לומר שמדובר באלבום קונספט בנושא אור וחושך. השימוש החוזר במוטיבים הללו אמנם מתחבר לדברי הלהקה אבל נותן לנו מקומות לפרשנויות אישיות תחת ההבנה שכולנו מחפשים את האור, את התקווה, את הטוב, את הבטוח. משחקי האור והחושך מתחברים לנו להבנה שהנתיב שלנו, ממש כמו היעד, גם הוא אמורפי וכשם שקשה לנו להעריך מה הם קצת אור או הרבה אור, קשה לנו להבין האם הגענו למעוז חפצנו או שמא עלינו להמשיך לחפש.
השיר Influx הוא הרצועה האינסטרומנטלית היחידה באלבום ומהווה שילוב בין אלקטרוניקה אפלה ואיטית לבס ותופים כבדים. הייחוד כאן הוא באלקטרוניקה אשר גורמת לרצועה ה-Drone-ית הזאת לקבל טוויסט קל. הרעיון שמאחורי הלחן הוא אותו רעיון ישר ומוכר אבל הרובד הנוסף גורם לנו שלא להרגיש כאילו אנחנו תקועים באיזה בית חרושת מול פטיש-אוויר החובט שוב ושוב, אלא כי אנו נעים על גבי פס הייצור ומביטים באותו פטיש-אוויר אבל מאוסף זוויות שונות וממרחקים שונים.
השיר How They Envisioned Life מתחיל ב-Sludge המוכר לנו משאר שירי האלבום אך ככל שאנו מתקדמים בו הוא הולך מעט רחוק יותר מה-Hardcore ומעט קרוב יותר למטאל. הדבר שממחיש לנו את הקירבה הזאת הוא בעיקר הדגש על המלודיה, כשהסממן המובהק לזה הוא שימוש בגיטרות תאומות. הנימה גם במילים מתקרבת יותר ל-Doom Metal כשהשיר מרגיש כמו קריאה לאחרים להמשיך בדרכם ולהניח לנו להמשיך אל האור שנגלה מולנו, ספק מוות וספק דרך חדשה.
בתחילת Dissolve to Ashes אנחנו מקבלים מנה חזקה של אלקטרוניקה באופן בוטה עוד יותר מבתחילת האלבום. ברגע ש-Ole נכנס עם הבס בשיתוף פעולה עם Markus Støle בתופים, אנחנו נכנסים לטריפ אטמוספרי די קליל. עם כניסת השירה הנקייה אנחנו מרגישים שמדובר על שיר Industrial Rock אטמוספרי שיכול היה להשתייך ל-Trent Reznor, כל זאת עד שהגיטרות נכנסות בדיסטורשן מלוכלך עוד יותר והתופים מכים יותר בכבדות ומחזירים אותנו למטאל. כש-Ole נכנס בזעקות Black Metal, השיר מגיע לשיא של אלימות וכוחניות. ניתן לשמוע את התופים נאנקים תחת עוצמת המכות של Markus ואת המיתרים רועדים בחוסר אונים תחת עוצמת הפריטות החוזרות והנשנות של הצמד Ole.
לסיום האלבום מגיעה Altered Light, יצירה של כ-12 וחצי דקות, אינסטרומנטלית ברובה ונוטה פחות לכיסוח. השליש הראשון של השיר הוא בעיקר אווירתי בדגש על הכלים אשר משלימים זה את זה עד לכניסת ה-Drone וממנו מעבר ל-Sludge. מיד לאחר קטע שירה כועס הקורא לנו לחכות, אנחנו חוזרים אל הרגוע וממנו אל הקצבי עד לסיום פתאומי של השיר.
כל להקה מאחלת לעצמה לפחות כזה אלבום בכורה. זה אלבום שבטוח בעצמו. הלהקה יודעת מה היא רוצה להגיד, מה האמצעים והיכולות שעומדות לרשותה, מה הציפיות של הקהל מהסגנון ומה הנקודות שבהן היא מעוניינת להכניס קצת מהקסם האישי שלה. יש כאן הרבה מוכר ויש כאן הרבה חדש. ניכר שהאלבום לא נכתב בחיפזון, ניכרת התשוקה של חברי הלהקה לסגנונה ובעיקר ניכר שהלהקה בשלה ויודעת את כיוונה. חובבי ה-Sludge וה-Post Metal עשויים למצוא כאן רגעים להיאחז בהם ולהקה חדשה להתעניין בה. את השלב הקריטי של אלבום הבכורה הם סיכמו בהצלחה.