System Of A Down – Mezmerize

אין ספק ש-System Of A Down היא אחת הלהקות הכבדות המצליחות בעולם כיום, עם מכירות של מיליונים. אבל כששואלים מה הסגנון שלהם? זה כבר הרבה יותר קשה להגדיר, התווית הכללית של Nu-metal כבר יצאה מהאופנה, הז'אנר פורק למרכיבים הרבה יותר ספציפים, ולכן רק System נותרו אי שם בין ההגדרות.

מה שהם לא יהיו, זה אלבומם המלא השלישי, כשהאלבום הקודם, Steal This Album הוא בעצם אוסף של B-sides וקטעים שנחתכו בעריכה משאר האלבומים. אין הרבה הבדל בין זה לבין שאר האלבומים, כבדות ואגרסיה שזורים בטירוף ובהומור, הרבה סגנונות מוזקלים זרוקים בין לבין, המון מחאה חברתית ואנטי מלחמתית, קולו האדיר של Serj Tanakian ויכולת הכתיבה החכמה של הגיטריסט Daron Malakian, למי שמתפלא על הדמיון בשמות המשפחה, הם ממוצא ארמני.

ההבדלים באלבום הזה הוא בעיקר ההתבלטות של Malakian בכל תחום, ובעיקר בכך שהוא מגדיר עצמו גם כסולן עכשיו, בשיתוף מלא עם Tanakian, יש בזה צדדים חיוביים, בעיקר בהרמוניות הקוליות המצוינות שעובדות חלק מהזמן, ויש חלשים, בכך שהקול שלו יכול להיות גבוהה ומעצבן לפעמים, והוא בא על חשבון השימוש בקול המעולה של Tanakain.

האלבום נפתח ב-"B.Y.O.B" האנטי מלחמתי, עם יסודות הפאנק והארד רוק שבו, וכמה ריפים ת'ראשים חביבים, הוא קליט ומלודי. משם ממשיכים ל-"Revenga", בעל הצליל הטרגי, שוב שילוב קולות אדיר של שני הסולנים, עבודת גיטרות קלין טובה, אחד השירים החזקים באלבום.

"Radio/Video" מכיל יסודות של מוזיקה עממית, וגם קצת רגאיי, הוא חביב ונעים לאוזן אבל קצת מאבד מהחן שלו אחרי כמה שמיעות. זאת בעצם הבעיה של רוב האלבום, למרות שהוא מעולה, כמו שניתן לשמוע בשיר "Violent Pornography", הוא קליט מידי, מלודי מידי, וקצת נמאס אחרי כמה זמן.