Taake – Stridens Hus

ברגן היא עיר נמל מנומנמת הבנויה על גדת החוף המערבי של נורווגיה. אם תתבוננו בתמונות שונות של העיר לא תצליחו לנחש מה מתרחש מתחת לחזות המנומסת והקרירה הזאת, שאפילו נראית נחמד להפליא בימי קיץ. אם הייתי צריך לנחש, הייתי אומר שהאיש מאחורי פרויקט בלאק המטאל Taake (מילה מאיימת יותר לערפל), הלא הוא Hoest, הוא בעצם שריד של המגיפה השחורה שפקדה את העיר ב-1349 (ולא הלהקה שקרויה על שם השנה המקסימה הזאת). המוזיקה האפילה של Taake היא עדות לבלאק מטאל נורווגי איכותי שיודע לשלב מסורת וחדשנות. לאחר ש-Hoest יצר כמה אלבומי מופת בז'אנר (בינהם Hordalands Doedskvad המצוין), הוא חוזר באלבום אולפן שישי הנושא את השם "Stridens Hus".

למקרה שהיה למישהו ספק- "Gamle Norig" שפותח את האלבום מבהיר שהמוזיקה של Hoest היא לא לכולם. הגיטרות צורמות באוזן כמו חריקות ציפורניים על לוח מאובק. התופים עמומים ברקע ונותנים הרגשה של קצב מרוחק בזמן ששירתו של Hoest נעה על הספקטרום שבין עורב לנאזגול. אם ההשוואה הזאת נשמעת לכם קומית, אתם תשכחו מזה כשתתקדמו משיר לשיר באלבום הזדוני הזה. המבנה של האלבום מצליח להיות ייחודי בכך שכל שיר זולג לזה שעוקב אחריו, מה שיוצר שרשרת מנגינות רחבה ומעניק לאלבום תחושת אווירתית וקונספטואלית במיוחד. אמנם אורכו של האלבום לא עולה על 47 דקות, אבל הוא מרגיש כמו מסע שמעבר לזמן הזה ולא בגלל שהוא משעמם.

הגיטרות הצורמות לא נטולות מלודיה. בשביל זה צריך לשמוע את השיר השני באלבום- "Orm". זה יהיה לעוס להחמיא למלודיות החריגות והאווירתיות שאפשר למצוא ברחבי הקטלוג של Taake, אבל המקרה הזה דורש יחס מיוחד. לא כל יום מתפלאים מהפגנת כישורי נגינה בלהקות בלאק מטאל ו-Hoest שולט בכל כלי בזמן שהוא מוסיף המהומים פגאניים ברקע. השיר רצוף בריפי מיד-טמפו של מוזיקת רוק שמקבלים את הטיפול הנורווגי המסורתי ולא מפסיקים להתנגן בראש גם בסוף השיר. שירים כמו "Det fins en Prins" ו"Kongsgaard Bestaar" מזכירים לפרקים את Opeth בשירי הדת'-דום שלהם שהיו שופעי השפעות פרוגרסיביות. חומות הבלאק מטאל המתפרץ נופלות כדי לפנות מקום לתווים בודדים ומהלכי אימה, רק כדי להפתיע אותנו שוב עם קטעי בלאק מרסקים.

לא הכל עובד באלבום הזה. "Stank" לא היה יכול להיות שיר בלאק שגרתי יותר ממה שהוא, למרות סולו גיטרה חביב ומפתיע. גם "En Sang til Sand om Ildebrann" ו-"Vinger" לא מביאים את אפקט התדהמה שהמעריצים של הפרויקט כבר למדו לחכות לו, למרות שלא מדובר בשירים רעים בכלל.

Stridens Hus הוא אלבום בו אנו מוצאים את Hoest במצב בו הוא נורא מרוצה מעצמו. יש לו כמה סיבות טובות לכך והוא בהחלט יודע לכתוב ולהפיק שירים טובים, אבל הוא כבר לא לוקח סיכונים. ההפקה מלוכלכת ועמומה ברובה ורק לעיתים מתכתבת עם סאונד מעט יותר מיינסטרימי והשירים עצמם מצליחים להיות נוטפי חושך ואימה גם בלי ליפול לשטיקים הקבועים של להקות ומוזיקאים מתחרים. Taake תמיד היתה מופע של איש אחד, לפחות בגרסת האולפן. זה עדיין מופע טוב. אם אתם אוהבים בלאק מטאל אתם חייבים לשקול ברצינות להצטרף לקהל החובבים, גם אם זה אומר שתאזינו קודם ל- Hordalands Doedskvad ורק אחר כך תגיעו ל-Stridens Hus.