Tamutamen – Tamutamankind

הדבר הראשון ששמתי לב בהקשר ל Tamutamen זה השם המגניב שלהם. תמותאמן הוא שם מלא ניגודים – האמן מתקשר לי אוטומטית לדת, משהו שרוב המטאל מאוד נגדו, והתמות מצדו השני הוא מאוד מטאלי. הניגוד הזה יוצר את אחד השמות היותר מגניבים שהיו ללהקות בארץ. לאחר שסיימתי להתפעל מהשם וחקרתי קצת על הלהקה עצמה לא מצאתי הרבה – חברי הלהקה שומרים על אנונימיות, ופרט לדמו ששחררו להורדה בחינם לא מזמן הם שומרים על אנונימיות מוחלטת.

מה שכן הצלחתי להבין זה שהלהקה היא מין Supergroup של מטאל והארדקור המכילה חברים מ Whorecore, Tea With Satan ו Mondo Gecko . הם דואגים לשמור על האנונימיות הזאת בהופעותיהם בעזרת תלבושת אחידה של גלימות נזירים עם ברדסים. אני חושב שזה מגניב ורק ממקד את המאזין עוד יותר על המוזיקה עצמה ומוסיף לאפקט המאיים שיש למוזיקה הזאת בכל מקרה. אם נעסוק בהגדרה עצמה של מה שהלהקה מנגנת החומר נע בין Hardcore Punk ו Grindcore לבין Black Metal באווירה ובסאונד. הלהקה היחידה שאני יכול לשלוף שנשמעת דומה בצורה כלשהי הם Anaal Nathrakh הבריטים וגם הם לא נשמעים דומה לחלוטין למה שעושה ההרכב הזה.

הדמו נפתח ברצועה She Returned בפריטת גיטרת ממכרת שלא עזבה לי את המוח, מלווה בתיפוף אגרסיבי והמבנה של השיר מתגלגל לו אל מחוזות של Black Metal מסורתי. הסולן שואג לאורך כל האלבום בגראול בינוניי מצוין ומרושע מאוד אך לא מובן כל כך, לקראת סופו של השיר יש קטע מלודרמטי ואפל, שיושב כמו כפפה על הסיום וסוגר את השיר בצורה מעניינת.

השיר השני The Creatures הוא כבר בלאגן Grind מובהק ומאיים ופרט לכמה Blast Beats קטנים וגרגורים כאובים הוא Black בעיקר בהגשה שלו ובבניה עצמה. The Elite נפתח בגדול עם מלודיות שאפילו מזכירות קצת לפרקים Melodic Death Metal שוודי. או Black מלודי. ולמרות המבנה המאוד פשוט שלו הוא קטע מעולה ואולי הכי אהוב עלי באלבום. Ancient Demon אולי לוקח אותנו אסוציאטיבית לArallu אבל בניגוד אליהם מדובר בשיר Black מהיר וקודר לכל דבר ועניין.

Million Pills השיר שסוגר את הדמו, נפתח בריף שנשמע כאילו נלקח ממש מ Hell Awaits ובניגוד למגמה הברורה, למרות ה Blast Beats והפריטות הדרמטיות – מרגיש במבנה שלו כמו שיר Hardcore לכל דבר. הריף מההתחלה חוזר חלילה כשבאמצע יש איזה mid-section איטי וקודר, ולבסוף הוא נגמר בצחוק מרושע של הסולן שסוגר את הדמו בין רגע.

סגנונית, גם לאחר כמה שמיעות פלוס ניסיונות קודמים קשה לי מאוד להגדיר אותם. השירים כשלעצמם קצרים מאוד, בעלי מבנה די פשוט ותיפוף Hardcore-Grindcore כמעט וללא Blast Beats ושטיקים אחרים של ז'אנר הBlack שדווקא מקבל יצוג יפה בגיטרות לאורך כל האלבום. בגדול מדובר בהוצאה לא רעה ומאוד מרעננת במטאל הישראלי שלא ידע השנה יותר מדי הוצאות חדשות בתתי הז'אנרים האלו ובכלל בהוצאה מגניבה בנוף המטאל המקומי. הבעיה היחידה בהרכב היא שלעתים הם לא נופלים לא לכאן ולא לכאן, ומדובר בהרכב שעושה מוזיקה שאומנם מעניינת ומרעננת אך מפספסת לעתים את שני קהלי היעד המטאליים האלו. בתור מי שאוהב פחות או יותר את כל העולמות האלו, אני התחברתי. ומקווה לראות את ההרכב הזה ממשיך הלאה למקומות לא פחות מעניינים.