Tenet – sovereign

כבר לפני הרבה זמן הגיע אלי הדיסק של Tenet, יותר מדי זמן. הייתי צריך לכתוב על האלבום הזה מזמן, אני מודה – תקלה. מדובר בעוד הרכב "על". חברים בו נגנים קנדים ואמריקאים שאיכשהו מצליחים להסתדר טוב מאוד ביניהם. הבסיסט Byron Stroud והגיטריסט Jed Simon עובדים יחד גם ב Zimmer's hole (הרכב הזוי בסיגנונו אך אלים במיוחד, מעין שילוב של Strapping Young Lad פוגש את Gwar בשילוב של Heavy metal ) השניים עבדו בעבר עם יוצא Death, Fear factory, Forbbiden Gene Hoglan ב SYL וב Zimmer's hole. השלושה חברו לגיטריסט Glen Alvelais שגם לו היסטוריה ארוכה במטאל, במיוחד בלהקות ת'ראש קלאסיות דוגמת Testament, לסולן Steve "Zetro" Souza עוד אושיית ת'ראש מוכרת (Exodus ו Testament).

הרעיון ללהקה ולחומר היה קיים במוחו של Jed כבר מ1996. במספר הזדמנויות הוא ניסה להפיח חיים בפרויקט אך לא הצליח עקב התחייבויות קודמות ל SYL ול Zimmer's hole. מספר אומנים נוספים היו אמורים לקחת חלק בפרויקט כמו Adrian Erlandsson השוודי, אך שוב בגלל הבדלים גיאוגרפים והתחייבויות ללהקות המרכזיות של כל אחד מחברי הלהקה – החיבור לא צלח. לבסוף, ב 2009 הלהקה התגבשה בליינאפ שציינתי בהתחלה והוציא את אלבומה, היחיד בנתיים דרך חברת Century media.

לגבי האלבום עצמו, ההוצאה פשוטה ובסיסית אך עדיין יוצרת אווירה קודרת ומלנכולית. סגנון הכתיבה של Jed, שאחראי על כל הליריקה והמוסיקה באלבום דומה מאוד ומזכיר את מה שמתרחש בשאר הלהקות בהן הוא חבר אך השילוב של Zetro משנה קצת את הפאזה באלבום. בסה"כ 34 דקות של אלבום שמפגיז בת'ראש אמריקאי מודרני מורכב, מהיר והכי חשוב אלים ביותר. האלבום נפתח ב צרחת איימה של Zetro המלווה דאבלים מהירים, זו הפתיחה לשיר הבנוי על ריף בסיסי ופשוט, תיפוף מהיר ושירה עוד יותר מהירה. באמצע נכנס סולו מהיר ששובר את המקצב הכללי ומאט אותו לטובת הגשר. לקראת סוף השיר נכנס סולו מלודי שמוביל לסוף השיר. זה הקו הכללי באלבום כולו, ללא פשרות וללא קצרים.

Crown of thornes, הרצועה השלישית באלבום מתחילה בצעקות של כל חברי הלהקה כאשר קולו של Zetro לאט לאט הולך ומתגבר. הפעם, הסולן הולך ומצטרד על גבול הגראול במספר קטעים. זהו הקטע הכבד ביותר באלבום – גם מבחינת קצב וגם מבחינת הריף הכבר. Hail! Hail! נפתח שוב בצווחה של Zetro אך מהר מאוד השיר מקבל את הכיוונים ש Jed מכוון אליהם – מעיין ריף כבד שנבלם ונחתך בתיאום מושלם עם מכות הסנייר. טכניקה שנעשית בה שימוש נרחב גם ב SYL. מוחו הקודח של היוצר הזה, מפתיע ביותר, אמצע השיר מוביל לתפנית – סולו מלודי ודרמטי מאוד המלווה את הלהקה צועקת כקהל את אחד הבתים. בהחלט אחד השירים הטובים באלבום, אם לא הכי טוב.

קשה לעכל את האלבום, הוא לא קל להאזנה גם בגלל ריבוי השבירות, הליריקה וקולו הקודח והחופר של Zetro. אבל אחרי כמה האזנות אפשר להעריך את האלבום כאלבום איכותי וייחודי. מכוון למעריצי SYL אך גם לנאמני הת'ראש בגלל תפקידו של Zetro בלהקה.