Terror Empire – Face The Terror

לפי התפיסה שלי, ה Thrash העולמי במגמת ירידה או לפחות בתקופת יובש די קשה; יש הרבה להקות חדשות עם מעט מדי היצע מוזיקלי אמיתי. נכון, האגדות עדיין בחיים וממשיכות לשחרר אלבומים חדשים. השנה יצאו אלבומים של Kreator ,Overkill ו Testament למרות שלהקות ת'ראש חדשות יותר כדוגמת Bonded by Blood ו Municipal Waste לא הוציאו שום דבר מסעיר להקות צעירות כמו Terror Empire שלשמם התכנסנו כאן היום מצליחיות בEP הבכורה שלהן גם אם לא לחדש דבר – עדיין להיות מהנות.

אז הלהקה קמה ב2009, בפורטוגל והחליטה לנגן Thrash אולד-סקול בטעם של פעם. משמיעה חטופה אפשר לשמוע השפעות בולטות של Kreator, Exodus ו Sepultura וזוהי למעשה ההוצאה הרשמית הראשונה שלהם. האינסטינקט הראשוני שלי היה – "בשביל מה אני צריך את זה?". כפי שהבנתם מפסקת הפתיחה קצה נפשי מ Thrash סוג ב', ומאלבומים בינוניים בז'אנר. למרות זאת החלטתי לגשת אל האלבום ולקוות שהפעם אתקל במשהו יותר מוצלח מעוד רטרו-ת'ראש ממוחזר שאני שומע יותר מדי השנה. Dirty Bomb נפתח בצורה לא מלהיבה במיוחד, אבל מהר מאוד תופס לו קצב בריא, סולן הלהקה Ricardo Martins צועק/שואג בצורה נהדרת ורואים שהוא קיבל השראה מהשירה הטיפה דת' מטאלית של Chuck Baily סולן Testament. חטיבת הגיטרות של הלהקה זוכה להפגין יכולות גם כן בהמשך השיר בסולואים רודפים עם מלודיות אדירות. ולמרות העוצמתיות ישנה הרגשה קשה של דריכה במקום – השיר לא ממש מתקדם. השיר השני Element טיפה'לה מהיר יותר, ובו דווקא יותר מהגיטרות מורגשים הדאבל בסים של המתופף Gonçalo Marques שאני אומנם לא יודע איך להגות את השם שלו אבל העבודה שלו באלבום מצוינת – בניגוד להרבה מתופפי Thrash שבהרבה מקרים קצת מכשילים את הלהקה. Redemptive Punishment נפתח בגיטרות מייללות ותיפוף אחוז אמוק ומדגיש יותר מהשאר את השפעות ה Sepultura. לקראת האמצע השיר מאט טיפה את הקצב ונכנס לשירת Rob Flynn מתבוססת וזועמת, שחוזרת בפזמון השני. The Brave נשמע קצת מפוזר לאחר שני השירים הקודמים, וגם הסימפול שבסופו לא ממש מציל אותו מלהפוך לאחת החוליות החלשות ב EP. Submission by Fear מחזיר אותנו למחוזות Testament ומגיע לקתרזיס מוזיקלי של ממש לקראת סופו עם טורנדואים של סולו תיפוף וחריקות גיטרות מפוצצות. שיר הסיום Last Fire מתחיל עם ריף ממש מגניב שחוזר לאורך כל השיר, ומלווה בשירה סוחפת וגרובית אבל שוב, הלהקה לא מצליחה להמריא לשום מקום מטורף באמת. רק לחמם אותנו לקראת הנחתה (שלא מגיעה משום מקום) שמשאירה אותנו עם טעם טוב, אבל זו רק ציפיה שלא מומשה.

לסיכום Terror Emprie היא עוד להקת Thrash, מהסוג שכיף איתה, אבל יכולנו לחיות בלעדיהם. אני מתכוון לתת צ'אנס לאלבום שלהם – אם יצא ואני מאחל להם הרבה בהצלחה. אבל לצערי עולם המוזיקה אכזרי יותר מתמיד – וכרגע כשיש ברקע להקות כמו Invection, Warbringer ועוד רבות וטובות שמשחקות על אותה נישה של Thrash אגרסיבי ומהיר ואף עושות את זה טוב ומלהיב ממנה, ואפילו להקות Thrash מקומיות מוצאות לעצמן מקומות מוזיקלים מעניינים יותר מהם. וכלהקה שרוצה להגיע לצמרת יש להם עוד הרבה עבודה לפניהם. עולם ה Thrash עדיין בנסיקה, ולא סתם חצי מהסקירה הזאת היא שמות של להקות אחרות, כי קשה כבר למצוא להקות שבאמת מפילות אותי מהכסא, ואלו שכיף לי איתן פשוט נשמעות ברגעים הטובים שלהן כמו להקות מפעם. עדיין, גם כשאני יושב על הכסא ושומע הרכבים כמו Terror Empire ונהנה לפרקים – אז מבחינתי יש עוד תקווה. ובסופו של יום Thrash טוב בעיני הוא לאו דווקא כזה שממציא את הכל מחדש – אלא כזה שפשוט כיף לדפוק איתו את הראש