The 11th Hour – Burden Of Grief

להקת הדום ההולנדית, The 11th Hour, הוקמה בשנת 2008, ובשנת 2009 הוציאה לאור את אלבומה הראשון, Burden Of Grief. אף על פי שהלהקה עודנה עובדת על מנת לפתח לעצמה שם-דבר בסצנה, הרכב הנגנים מנבא טובות: בין אם מדובר ב-Rogga Johansson הסולן, שלקח חלק בפרוייקטים רבים מכדי לספור (Edge Of Sanity לדוגמה), או ב-Ed Warby רב הכשרונות (סולן, גיטריסט, באסיסט, מתופף וקלידן – מן הסתם, לא בהופעה חיה, אך בכל הזדמנות אחרת), יוצא Ayreon ולהקות נוספות. אליהם מצטרף יוצא Gorefest, הגיטריסט Frank Harthoorn, והבסיסט Daniël Huijben.

יחדיו הם מנגנים סגנון המכונה דום-דת', ובעצם יכול להיקרא – הנאה צרופה. באלבומם, Burden Of Grief, הם משלבים את המיטב משני העולמות: הכוחניות של הדת' מטאל יחד עם הריפים הארוכים והאפלים שנגזרים מהדום. ניכרת עבודה קשה ברמה הטכנית כמו גם בעבודת ההלחנה, ובנוסף ניכר תכנון מראש – התחושה מגובשת, הנגינה הרמונית, והלהקה מדלגת היטב בין גיטרות בועטות ותיפוף מקפיץ לשירה שקטה במקצב איטי ומדוד. מאזיני Candlemass ודומיהם ימצאו כאן אלבום לא רע בכלל לנעוץ בו שיניים.

האלבום בן ששת השירים נפתח ב-"One Last Smoke", התחלה מעולה. הגיטרה מכוונת בדיסטורשן מדויק, והקלידים נוסכים אווירה חורפית שמשכיחה לרגע את הקיץ הישראלי הלוהט. הלהקה מדגימה את חשיבות הצלילים, שעולה מדי פעם על חשיבות הלחנים או הריפים עצמם – הסאונד של The 11th Hour מותאם לגמרי לז'אנר, לכוונה, ולעוצמה השונה שיועדה לכל חלק בשיר. בהחלט לא קיימים מקרים, לכל אורך האלבום, בהם כלי מסוים נשמע חלש מדי, נקי מדי, או פשוט רע.

"In The Silent Grave" הוא השיר השני, ואחד הטובים ביותר באלבום. הקלידים חסרי הליווי שפותחים אותו כובשים, הגיטרות החותכות שפורצות לאחריהם נותנות את הטון להמשך, ובמשך יותר מ-8 דקות מונצח אותו זיג-זג מוכר של שקט מול רעש, גראולים מול שירת קלין. אין כאן חידושים גדולים, אך מנגד זו כלל לא הכוונה – חברי The 11th Hour יצאו לדרכם תוך הצהרה ברורה: הם כאן לעשות דום מטאל עצבני לפי הספר, ומתוך הפרספקטיבה הזו, ניתן לומר שהמשימה אכן בוצעה. המוזיקה והתבניות מסורתיות בדרכן, אך המקצועיות והמקוריות מגשימה את הציפיות שמתעוררות לגבי אלבומים מסוג זה.

"Origins Of Mourning", השיר הארוך ביותר באלבום, נפתח בקדרות של גיטרה וקלידים. ניתן לשמוע כאן מעט מהשפעותיה של Swallow The Sun, אחת מנושאות הדגל בדום מטאל בתקופה האחרונה, וזה נשמע מצוין בשילוב עם התחושה הכללית של חברי The 11th Hour. אף על פי כן, מדי פעם החלקים השקטים בשיר נשמעים מעט "נקיים" מדי, מוקפים מעין מתיקות שלא בהכרח מתחברת לשאר המרכיבים באלבום. עם זאת, הגיטרות והתופים שוברים את התחושות האלו מייד, בריפים מנפצים. קיימת כאן, אולי, מעין טכניקת Ayreon אותה נושא עמו Ed Warby – הדמיה של חילופי הרגשות, תקווה בייאוש, תוך קיטוב בין הריפים השונים. לאחר מכן מגיעים "Weep for Me" ו-"Atonement", שנושאים את המשך האלבום בכבוד רב. הם כוללים בתוכם את כלל האלמנטים החשובים ב-Burden of Grief – אור וחושך, קולניות החיים מול דממת המוות, כל זאת מובע באמצעות נגנים, סולנים ומלחינים מעולים, שמציבים לעצמם סטנדרטים גבוהים בהחלט. זה אמנם לא אלבום קונספט, אך השירים מתחברים זה לזה בצורה חלקה. את האלבום סוגר "Longing For Oblivion" נודף הזעם והייסורים.

לא ברור מה העתיד צופן עבור חברי The 11th Hour- האם זה פרוייקט אליו יחזרו החברים מפעם לפעם, או משהו שירצו לבסס בתור להקה לכל דבר. כך או כך, אף על פי שלא נפרצו גבולות או התגלו תגליות מוזיקליות במסגרת הקלטת Burden Of Grief – עדיין מדובר באלבום שבהחלט אשמח לשמוע שוב, ושוב, ואולי אפילו עוד פעם. נעשתה כאן עבודה טובה, מקצועית, ויצירתית של חברי להקה אשר בהחלט מסוגלים לכך – עובדה שהם הוכיחו פעם נוספת.