The 69 Eyes -X

את האלבום הזה בחרתי בגלל רגשות אשם. למי מכם שאינו פולני הרגש הזה הוא רגש זר, אבל בתור רבע פולני הקריאה לדגל רגשות האשם חזקה ממני, ממש כמו משיכה של ערפד לדם.אני מניח שאתם לא מבינים את החיבור של ערפד לרגשות אשם. אבל אל דאגה, זה יגיע.השעה הייתה 5 בבוקר ועברתי לילה בלי שינה (תינוק חדש, ככה זה) וקצת לפני שאני נכנס למיטה אני נכנס לפייסבוק, לראות מה קורה ורואה שאלון (העורך של מטליסט) משתלח בנו על זה שאנחנו בטלנים וכותבים סיקורים לאט מדי. העניין הוא שסחבק היה באמצע כתיבת ביקורת על אלבום אחר, אבל הרגשתי אשם, אז נכנסתי לרשימה של הדיסקים, ומה שתפס לי את העין היה האלבום של The 69 Eyes . אף פעם לא שמעתי עליהם אבל השם נראה לי מעניין, אז החלטתי ללכת עליו.

The 69 Eyes הם להקה מפינלנד ובמשחק הז'אנרים החביב עלי הם מוגדרים כרוק גותי, והדבר הראשון שאמרתי כשהאלבום העשירי שלהם – X התחיל להתנגן במערכת שלי, זה : "אוי ואבוי, זו הפעם האחרונה שאני בוחר אלבומים בשעה 5 בבוקר". האלבום המשיך להתנגן כשישבתי במשרד, והעובדים שלי שבדרך צורחים עלי שזה נשמע כאילו הורגים מישהו אצלי במשרד. צחקו עלי שאני שומע מוזיקה כזאת. וחלקם אפילו הנהנו בראש לקצב המוזיקה, וזה חברים, לא סימן טוב. הלהקה מגדירה את הז'אנר שלהם כ Vampire Rock’n’Roll, אישית, כשאני שומע איזכור של ערפדים בז'אנר אני מדמיין סאונד אפל, עוצמתי, רצחני וצווחני. בשום מקרה אני לא מדמיין את איך שהאלבום הזה נשמע. האלבום הזה יכול לשמש כפסקול המושלם לאחד מסרטי "דימדומים" , ערפדים חתיכים ורגישים שמזילים דמעות ומתאהבים. מצטער, לא ככה נשמע סאונד "ערפדי".

האלבום מתחיל ב Love runs away, שיר רוק קצבי לגמרי, בקלות הייתי יכול לטעות ולחשוב שזה שיר של בילי איידול מאי שם בסוף שנות ה80. טקסט שטחי על בחור שהאהבה ברחה לו, השיר הזה הוא פתיחה טובה לאלבום הוא קצבי וקצת רועש, מלודיות נעימות, די מסכם את הסגנון של הלהקה.

Tonight ממשיך את המגמה במקצבים מאוד דומים לשיר הראשון, מלודי מאוד מאוד, גלגל"צ היו יכולים לשים אותו בתור "השיר הרועש" התורני שלהם מתישהו. בחורות (או שזה אולי החברים האחרים בלהקה) עושים קול שני בפזמון, אני מתבייש להגיד אבל מצאתי את עצמי שר עם השיר עוד בשמיעה הראשונה שלו. Black מתחיל בריף גיטרה שנגנב מרוקסט, כן כן , רוקסט בשירם האלמותיSleeping in my car, השיר הזה מתעסק בחלק הבעייתי של פרידה, החלק שבו אתה רוצה מאוד להתקשר לבחורה שנפרדת ממנה, אבל לא עושה את זה, כי זה לא בריא. אתה מסנן אותה כשהיא מתקשרת למרות שאין דבר שאתה רוצה יותר מאשר לדבר איתה, אין מה לעשות, יש מקומות שאפילו הרוק הסליזי ביותר מצליח לגעת גם בי.

השיר הרביעי If you love me the morning after מתהדר בסאונד קצת יותר אפל, לי זה קצת עשה תחושה של sisters of mercy, jyrki69 (סולן הלהקה) פה נשמע כמו ג'וני קאש קטן . ובסרט הערפדים הרגיש שלנו הוא ילווה את סצנת הסקס של הערפד עם אהובתו, אבל בפועל המילים מדברות על סקס עם האקס, ועל הדילמה שאחרי: האם לחזור להיות ביחד או לא?

Red , השיר החמישי באלבום הוא שיר נוראי, אני מתנצל על הקביעה הזו כי באמת שמדובר בלהקה שמוכרת המון, הם מקצוענים וטובים לז'אנר שלהם אבל זה שיר שמתאים לכתוביות סיום של סרט, מלודיה קיטשית, ודיסטורז'ן לקישוט.- אגב, הם גם בחרו בו כסינגל הראשון ששוחרר, עוד לפני שהאלבום יצא. I love the darkness in you הוא שיר הלל לבחורה הגותית. יצאתי רק פעם אחת עם בחורה כזאת, היום היא נשואה ואמא לילדה חמודה. אבל אי אפשר שלא להתחבר לציור שהשיר הזה מצייר, עור לבן חיוור, בגדים שחורים צמודים,רוקדת לבד באיזה מועדון אפל כש NIN מתנגנים ברקע. גם פה הסולן בנגיעות של ג'וני קאש, אחלה שיר בעיקר בגלל הזכרונות שהוא מעלה בי.

השיר השביעי- Borderline, שוב jyrki69 נשמע רציני ועמוק, שילוב של אלביס על אסיד עם ג'וני קאש, בלדה שנוגעת קצת בסאונד קאנטרי, מאוד מפתיע מלהקה מפינלנד. את השיר השיר השמיני –I’m ready אני דווקא מחבב, למרות הקולות הנשיים בפזמון, יש לו קצב מגניב, גיטרות רוקנרול בסאונד קלאסי נעים סטייל G’N’R , יש אפילו קטע בשיר שהסולן אשכרה קצת צועק והקול שלו הופך למחוספס קלות לאיזה שלוש שניות.השיר התשיעי באלבום נקרא I know what you did last summer , ואני שואל, ברצינות? לא יכול להיות שאתם קוראים ככה לשיר, אני שמעתי על סרטים שמקבלים את ההשראה לשמות שלהם משירים, אבל כשזה בא להפך, זה פשוט מגוחך, אתם להקת רוק או בוי-בנד? השיר עצמו שוב לוקח לסאונד הקצת יותר אפל, וקצת רפטטיבי, בכל מקרה למרות שמדובר בשיר לא רע. קשה לי לקחת אותו ברצינות עם השם הזה.

האלבום מסתיים בשיר ה 10 – When a love comes to an end, גם בשיר הזה הסאונד של jyrki69 מתחיל מאוד עמוק ואפל. השיר הוא שיר שקט ונעים, אין בו כמעט נגיעות של רוק בכלל. ואם היינו מחליפים את כל הכלים בגיטרה קלאסית, הייתם חושבים שזה שיר של (שוב) ג'וני קאש.

לסיכום, האלבום ה10 של הח'ברה האלה נקרא X, שהיא הסימון הרומי למספר 10 ויש בו גם 10 שירים. הח'ברה חזק בסימבוליות, מגניב. למרות העובדה שאנחנו באתר שמתעסק במוזיקת מטאל, אין שום מטאל באלבום הזה.זה אלבום רוק נטו, נוגע אפילו בגלאם רוק ומבחינת הסאונד שלו, הוא שייך לשנות ה80 של המאה הקודמת לרוק שנוגע קצת בפופ . כשהתחלתי לשמוע אותו זה היה אחרי שכתבתי סקירה לאלבום של Unleash the pain ,ושמעתי המון את האלבום שלהם ועוד כל מני דברים מהז'אנר כמו Suicide silence. אז לקח לי קצת זמן להרגע מהסאונד האלים והכיפי שלהם כדי שאוכל לעכל אלבום רוק רך שכזה. אבל בסופו של דבר נהניתי מהאלבום הזה ואני בהחלט רואה את עצמי מקשיב לו עוד בעתיד. נכון, זה לא מטאל, זה רך ועדין יחסית לטעם שלי. אבל זה אלבום כיפי,מלודי ונעים סה"כ שאפשר לנגן כשיש סביבך אנשים שמטאל קיצוני עושה להם פרכוסים, ויש לי כמה אנשים שכאלה בחיים שלי.