The Black Dahlia Murder- Ritual

כרגע הכל נראה מבטיח עבור רצח הדליה השחורה. הלהקה הצעירה יחסית ממישיגן נמצאת בעליה מתמדת, וההוצאה האחרונה של ההרכב היא שלב נוסף במרוץ שלהם אל עבר צמרת המטאל העולמי. האלבום החדש Ritual כשמו הוא, עוסק בטקסים שונים ופולחנים אפלים. באלבום החדש, החמישי במספר, מתבלטת בעיקר ומעל הכל עבודת גיטרות מובילות מהפנטת בביצוע הרכש האחרון של הלהקה שהצטרף באלבום הקודם, גיטריסט Arsis לשעבר Ryan Knight. באלבום החדש הוא מקבל יותר מקום וזה נשמע היטב בשירים. אם באלבומים הקודמים היה לשירים מבנה שנטה יותר לכיוון ה Grindcore וה-Metalcore הפעם ישנה פזילה ברורה לעבר מבנה מטאל מסורתי.

למי שעוד לא זכה להכיר, הדליה הוקמה בסוף שנות ה-2000 ושמה נבחר על שם תעלומת הרצח הבלתי פטורה של שחקנית הוליוודית בשנת 47' בשם Elizabeth Short שבותרה לשניים וגופתה המרוטשת הושלכה בפארק עד שנמצאה ע"י שוטרים. עם שם מטאלי כל כך הם שיחררו דמו בשם What a Horrible Night to Have a Curse ולאחר כמה שנים, EP נוסף והופעות מרובות עד שחתמו עם Metal Blade. באותה שנה יצא האלבום הראשון שלהם Unhallowed. שנתיים לאחר מכן יצא Miasma וההרכב גיבש לעצמו סגנון Deathcore או Metalcore אלים ואפילו מה שכונה בהעדר כינוי יותר טוב Melodic Death Metal אמריקאי. ההרכב הלך וגדל וההוצאות מ2007 ו 2009 Nocturnal ו Deflorate המשיכו באותו הקו ואף לקחו את הלהקה לכיוונים קודרים יותר מוזיקלית שממש יצרו דמיון לעבר השכנים הסקנדינבים ברמה המוזיקלית והאוירתית. אותם הקווים המגבילים להרכבי Black Metal מבחינת האוירה האפלה והמוזיקה התיאטרלית והמכשפת.

האלבום החדש נפתח בשיר A Shrine To Madness, שמו מתייחס לטקס כלשהו, במקרה הזה Ritual of Celebration שנפתח בנעימה אוירתית ובליווי כינורות ואפילו מרגיש טיפה Dimmu Borgir. תוך זמן קצר הסולן Trevor פורץ בשאגות על המאזין המבוהל ונע במהירות בין שאגות לצווחות גרוניות מלוחלחות – מאפיין קבוע של המוזיקה שלהם ושל הסולן ואיתו פזמון מלודי חוזר. שיר BDM קלאסי ,מבנה מהיר ומכסח. הלהקה נותנת את כל כולה כשהם שועטים קדימה בדאבלים דופקים וריפים של גיטרה ומלודיות של שתי גיטרות לפי הספר,בתוספת סולן כריזמטי שנותן את כל כולו ללא הפסקה. השיר השני באלבום הוא הסינגל הראשון ששוחרר Moonlight Equilibrium, השיר עוסק ב Ritual of Transformation שנפתח ברול תופים אל עבר מבנה מלודי מהיר מאוד, בנקודה זו מתחיל להתהוות הכיוון של האלבום. הלהקה החליטה לקחת את המוזיקה אל עבר מבנה מסורתי יותר והדבר מורגש ללא ספק בשירים. אין ספק שאחת הסיבות טמונה בכך שהגיטריסט Ryan החל לכתוב באופן פעיל וכתב חצי מהשירים באלבום. הכתיבה שלו מוציאה שירים בלתי נשכחים, אפים עם סולו גיטרה שלא עוזב אותך וריפים שלא מרפים. אין כמעט שיר ללא איזה סולו אפי שכזה, ויש שירים שהם כאלו מהתחלה ועד הסוף דוגמת Conspiring With The Damned שבעיני הוא אולי השיר הטוב ביותר שההרכב הוציא ומהשירים הטובים שיצאו השנה במטאל או Carbonized In Cruciform בעל המבנה ה-Death / Black המאיים.

התחושה שרווחת באלבום מוסיפה לשירים אופי אפל יותר מבעבר, אווירת אימה ששמורה לרוב לשירי Black Metal ותמיד היה לה מקום במוזיקה של הלהקה, אבל הפעם תופסת חלק בלתי נפרד במוזיקה. בDen of the Picquerist שעוסק ב Ritual Of Mutilation ומכיל שיר Grind מהיר מאוד על ריטוש, חיתוך והשחטה של גופות. שיר מספר שמונה באלבום, Malenchanments of the Necrosphere שמדבר על Ritual of Condemnation הוא בעל מבנה איטי, כבד מאוד ומכיל סולו יפהפה בהמשך, מעשה ידיו של Ryan Knight שאתם עלולים לחשוב ששילם לי על הסקירה הזו… שאר השירים לקראת סופו של האלבום הם שירים בינוניים של ההרכב שדי חולפים ליד האוזן, לקראת סופו של שיר מספר 11, The Great Burning Nullifier ישנם כ-10 שניות של שקט ואנו מקבלים את הרושם המוטעה שהאלבום הסתיים לו, אך האלבום מסתיים רק בשיר, Blood In The Ink שמדבר על Ritual of Indoctrination וסוגר מצוין את האלבום הזה ביצירה המסכמת את האלבום בצורה הטובה ביותר.נשמעים בה אותם כינורות שפתחו את אלבום ומבשרים גם את סיומו.

לסיכומו של דבר, מאזינים שמכירים את The Black Dahila Murder וגם מאזינים חדשים יקבלו את האלבום הזה בזרועות פתוחות, הוא אלבום מטאל נאמן לשורשים אך מעודכן. האלבום ידבר אל כל חובב מטאל קיצוני באשר הוא, הכיוון הכללי הוא חזרה ל Death Metal טיפה יותר מסורתי והלהקה מנסה להתמסד ולפשט את המוזיקה שלה מבלי להרפות מהשורשים ולמכור את עצמה. הכיוון הוא מבורך, אך בסופו של דבר בחלקים מסוימים היצירה הזו קצת בוסרית עבורי כמאזין וישנם שירים מסוימים שיכלו להיות אפילו טובים יותר עם מעט עבודה נוספת מצד הלהקה. הלהקה נמצאת על דרך המלך, עכשיו רק נותר לה להוציא אלבום שהוא לא רק טוב מאוד אלא מצוין והם ישבו בפנתיאון של הגדולים.