Thornwill – Implosion

במצבה הנוכחי של תעשיית המוסיקה, הנגישות באינטרנט ומיליון ואחת להקות בכל ז'אנר אפשרי, אילו עוד שטיקים נותרו ללהקה ע"מ להתבלט ולזכות במאזין בין כל מה שמסביב אם לא בזכות המוסיקה? לא הרבה. יש להקות שמחפשות תשומת לב במחיר של גימיקים שטותיים, יש כאלו שנעזרות בשמות מפוצצים מהתעשייה בתור מפיקים או ממליצים בשביל לדחוף את עצמן, יש כאלו עם סתם מזל, ויש את הלהקות שמנסות לזכות באהדת הקהל בעזרת ניסיון לחדשנות – גם אם היא מוסיקלית וגם אם היא קונספטואלית. במקרה שלנו, Thornwill, חבורה של כמה חבר'ה הונגרים מאוד חביבים הציעו טייק נוסף לרעיון המעניין של אלבום קונספט מוסיקלי הכולל גם סיפור גרפי – שירים מלווים באיוריי קומיקס המשלבים יד ביד עם המוסיקה.

הלהקה, הוקמה בשנת 2004 ע"י שני גיטריסטים חברים; Márton Szabó ו – Krisztián Ágoston שהקימו אותה במטרה ליצור הרכב Heavy Metal מלודי, אך כבד ומודרני. בעזרתו של הבסיסט Tamás Paróczi , המתופף Péter Knausz והסולן Álmos Gábor הם השלימו את ההרכב והקליטו את אלבום הבכורה שלהם במהלך 2009-2010. כבר משמיעה ראשונה אי אפשר שלא לשים לב לכך שהחבר'ה מנגנים מצוין ויושבים הדוק מאוד וניתן לשמוע השפעות של Progressive Metal ו-Traditional Heavy Metal מגוונים.

השיר הראשון באלבום, Civilized Ways עוסק במרד נעורים. המילים מאוד פשטניות, אפילו די דביליות לפרקים אבל מצד שני זה לגיטימי במגבלות הז'אנר. המוזיקה כשלעצמה נעה בין Heavy Metal קלאסי לנגינה על גבול הPower ואפילו Thrash, לריפים טיפה פרוגרסיביים. מה שדי עיצבן אותי תחילה הוא הסולן Álmos שלא החליט אם הוא Mike Patton או לא, ושר בצורה מאוד מקצועית אבל חסרת כל רגש בעיני, ובכך קובע את האופי של המוזיקה כולה באלבום: מונוטונית להחריד. השיר השני Sacred Lies שהוא השיר האהוב על חברי הלהקה באלבום, מתחיל בפתיחה ת'ראשית לחלוטין, וכמעט כובש אותי, ואז שוב נכנס הסולן והופך את השיר למין עיסת קיטש שלא מזיזה לי שום דבר.

השיר השלישי, שיר הנושא Implosion, נפתח ממש בסערה מלודית, שמזכירה Melodeath ונמשכת בבס פרטלס, הסולן הפעם מרגיש טיפה במקום, אבל שוב הלהקה נופלת לנוסחה העצובה של פתיחה מלהיבה שפרט לריף הפתיחה החוזר והממכר לא הולכת לשום מקום מעניין. הנושא הוא כריעה תחת לחץ החברה, אי יכולת להתמודד עם המציאות והתמוטטות עצבים של ממש. Midnight Hunger שובר מבחינת הנושא אל טריטוריה טיפה לא קשורה לסיפור. אנשי זאב וערפדים (?!?) ופרט ללחן ופתיחה סוחפת כמו כל שאר השירים הוא מרגיש טיפה לא קשור.

The Prophecy Fulfilled הוא בעיני אחד השירים המהנים באלבום, המילים מחונטרשות וממשיכות את מרד הערפדים מהשיר הקודם, אבל מהדקה השנייה נוצרת תפנית שלוקחת את השיר לסיום סוחף. בהמשך, האלבום מאבד מהקונספט לחלוטין, ועובר מסיפורי אהבה, אל מסעות דרכים, אל תהיות, סוף העולם ועוד נושאים מגוונים. לאורך כל האלבום נשמר המבנה המסודר של שירים שמנסים להיות הרבה דברים בבת אחת ולגעת בהרבה ז'אנרים במטאל, וזה גם יכול היה להצליח, אבל הסולן, שאולי מתאים למטאל יותר פרוגרסיבי ולא למטאל מלודי וכיפי הציק לי אישית, ופשוט הוריד לי לגמרי גם כשהצלחתי להתחבר לשירים.

אציין שוב לטובה את הרעיון הנחמד של החוברת המאוירת, שמקנה למוזיקה מימד נוסף, ועוזרת לך להבין את הקונספט של השירים. חבל לי שהלהקה לא השכילה ליצור קונספט טיפה יותר מסודר או ברור ולגרום ליצירה לעמוד יותר בפני עצמה ופחות כסלט מטאלי של ציורים. שירי Progressive Metal שקצרים מדי מלהיות פרוגרסיביים ומנסים חזק מדי להיות מודרניים בסאונד ובמבנה השירים, מה שלרוב נשמע לי אישית בתור מאזין כניסיון מביך של הלהקה למצוא חן בעיני או כ-Heavy Metal משמים שלא הולך לשום מקום.

בסופו של יום, חובבי ה-Progressive Metal, ה-Heavy Metal והמטאל המלודי בפרט ימצאו פה אלבום קטן וחביב עם קונספט נחמד. שאר מאזיני המטאל ואני ביניהם ילכו לאיבוד בתוך אלבום של להקה שלא החליטה מה היא רוצה מעצמה. נגינה מקצועית לחלוטין אך נטולת נשמה, כיוון או התבלטות כלשהי בתוך ים המטאל ששוטף אותנו. למרות שאני רוצה לפרגן להם ולמרות ניסיון ליצור חוויה מעניינת, חוברת מושקעת שהיא מוצר נדיר בימינו והעובדה שההרכב מאפשר הורדה של האלבום בחינם מהאתר שלו, האלבום הזה פשוט מרדד לו בשעמום ולא מצליח להתבלט במיוחד בשום פרמטר אפשרי.