Threshold – Subsurface

האם קרה לכם מתישהו שהציפיות שלכם מלהקה מסוימת ירדו מאד או היו בסטטוס נמוך מלכתחילה? דומה שזה היה מצבי באשר ללהקת הפרוג-מטאל הבריטית Threshold.

Threshold היא להקת פרוג מטאל ותיקה שהוציאה עד כה 6 אלבומים. נראה כי האלבום השביעי שיצא לפני שבועיים, הוא הטוב ביותר שהוציאה הלהקה עד היום. הלהקה שהוקמה ע"י הקלידן ריצ'רד ווסט והזמר הנפלא דמיאן ווילסון, עבר מספר שינויים פרסונאליים בהרכב בייחוד בתפקיד הסולן, מה שגרע מיציבות הלהקה ומחוסר היכולת להצליח ולהתמיד. יחסית למידת הוותק של הלהקה, היא לא זכתה אף פעם לכבוד ולמעמד הראוי לה. קיימות מספר להקות צעירות יותר בז'אנר שהן הרבה יותר פופולאריות ולאו דווקא כי המוזיקה שלהן יותר טובה (עניין של טעם כמובן). ניתן להסביר זאת אולי בהופעת הלהקות האלה בעת ההתפרצות של רשת האינטרנט שסחפה מיליוני מאזינים חדשים מרחבי העולם. את ההסברים בנוגע לתהליך הגלובליזציה אשאיר לאחד הכתבים המוערכים על ידי בעולם, תומס פרידמן (ממליץ לכם בהזדמנות זו לקרוא את "הלקסוס ועץ הזית").

בשירים של הלהקה ניתן לשמוע בריפים של הגיטרות השפעות חזקות של הבי-מטאל, יחד עם הסמל המסחרי של הלהקה, מלודיות. נו טוב, לפעמים המלודיות דביקות בסגנון שאדו גאלרי, בייחוד בתחום ההרמוניות הווקאליות, אך לסיכומו של עניין רובנו חובבי מלודיות. סה"כ זה לא הפרוג מטאל של גדולות הז'אנר עם הרבה פולי-ריתמיקות, כי כאן יש יותר דגש על ההיבט המטאלי בייחוד בריפים האגרסיביים של הגיטרות. הנגנים של הלהקה אולי לא הכי טכניים, אך כל זה לא גורע מהם ליצור סולואים מרשימים ומלאי רגש.

האלבום של הלהקה שבאמת גרם לי להקשיב להם ברצינות יתרה הוא HYPOTHETICAL שיצא ב-2001, האלבום שיצא אחריו CRITICAL MASS היה קצת אנמי ושבלוני מדי והזכיר חומר ישן של הלהקה. המוסיקה של האלבום החדש מסחררת אותך בעת ההאזנה – מצפון מגיע זמר הלהקה, CAM, עם קול מלא נשמה, ממזרח ומערב שני הגיטריסטים במלודיות מנצחות ומדרום ריצ'רד ווסט עם סאונדים אלקטרוניים לפעמים ולפעמים סתם פסנתר או האמונד. באלבום מופיע הבסיסט החדש של הלהקה סטיב אנדרסון. העטיפה המעניינת של האלבום קובעת בעצם כי הטלוויזיה היא הבבואה של החברה ומשקפת אותנו ומה שקורה לנו. מישהו הזכיר את "כוכב נולד"?

את האלבום פותח השיר המצוין MISSION PROFILE הבולט במלודיות נפלאות, ללא ספק פתיחה מוחצת לאלבום שמועמד רציני לאלבום הטוב ביותר של 2004. השיר השלישי באלבום מתחיל בצורה שקטה שאולי תטעה אתכם לקראת המשכו, אך התוהו ובוהו ושבירות הקצב שחלות במהלכו משנות אותו מקצה לקצה. השיר PRESSURE הוא ללא ספק אחת הרצועות הטובות ביותר באלבום, עם מבנה משתנה, אגרסיות וסולואים מלאי השראה. השיר האחרון שסוגר את האלבום הוא נפלא, המלודיות מרגשות,והשירה מלאת עומק. אנדרו מקדרמוט ללא ספק הוא אחד הזמרים הפחות מוערכים בתחום (כמו גם הגיטריסטים והקלידן של הלהקה).

לא הרבה אלבומים הצליחו ויצליחו לרגש ולצמרר אותי בעת ובעונה אחת, אך האלבום הנוכחי נכנס בהחלט לקטגוריה הזאת. בעוד שבועיים אני אהיה בהופעה שפותחת את סיבוב ההופעות של הלהקה באירופה, ההופעה תתקיים במועדון THE UNDERGROUND בלונדון, ואני בטוח שזאת הולכת להיות חוויה לא רגילה.

לסיכום, האלבום הזה הוא אלבום חובה לחובבי המטאל המלודי (הנאה מובטחת) וכמובן לחסידי הפרוג מטאל. רוצו לחנויות והבטיחו לעצמכם מהר עותק של האלבום שייכנס לספרי ההסטוריה של הפרוג מטאל.