Thulcandra – Fallen Angel’s Dominion

הסיפור של Thulcandra, להקה גרמנית המורכבת בעיקרה מחברי הרכב הויקינג מטאל Helfahrt, הוא סיפור דומה לחברת החיקויים Hike, שאף אחד לא יודע מאיפה הגיעה או איך נחתה בשווקים פתאום, כשהיא מחקה את מוצרי Nike ובהתחלה כולם התייחסו אליה כמעין חיקוי זול שמתפרק ואילו היום היא מעצמת על בכל מה שקשור בביגוד. Thukcandra קמה לחיים ב-2003, כשנה לאחר מכן הוציאה דמו והשתתקה למשך מספר שנים בהם חברי הלהקה התרכזו בלהקות המרכזיות שלהם – המוכרת בהן היא ללא ספק Obscura, להקת הדת' הטכנית שבה פעיל הסולן והגיטריסט Steffen Kummerer.

הגענו ל-2010 ואיתה ההוצאה הרצינית הראשונה של הלהקה, כמעט 40 דקות של ערבוביית בלאק \ דת' מטאל איכותית. למה היא איכותית? כי כמו החיקויים של Nike שהם איכותיים אבל תמיד יקרעו רגע אחד לפני שהמקור יקרע, כך גם עם Thulcandra הגרמנים. כבר מהשיר השני (הראשון הוא אינטרו חסר עניין) הבנתי מה מצפה לי כאן והבנתי בדיוק מי האבא הרוחני של האלבום הזה – הלא הוא Jon Nödtveidt, איש Dissection, הלהקה שלעולם לא תישכח ושאני אישית מעריץ דיי גדול (בלשון המעטה) שלה. הנגינה כאן היא מהירה, זוג הגיטרות נותנות עבודה זהה ב-98 אחוז מהזמן לזו של ההרכב השוודי המנוח ובעצם כשחושבים על זה שוב, הדבר היחיד שבאמת שונה כאן מהחומר של Dissection מ-1995, הוא אופן השירה של Steffen, שגם לעיתים מצליח להידמות לזו של Jon.

רפרוף קצר בביוגרפיה של הלהקה הצעירה מאמת את הדברים, גם לפני שמיעת המוזיקה – ההשפעות הן לא גדולות מדי, כשהרכבים כמו The Black Unanimated או Sacramentum הם בעצם השפעה אחת גדולה בשם Dissection ואכן הלהקה מתהדרת בכך שהיא מנסה בכל כוחה להמשיך את התוצר הגאוני משוודיה. דרך "Fallen Angel's Dominion" המגיע אחריו ונכנס בשעטה, כבר אין ספק לגבי האלבום שהונח על שולחני ואם לדבר תכל'ס, הוא אלבום טריביוט שלם לענקית השוודית, ללא מקוריות יתר או המצאות חדשות, אלא פשוט ריצת אמוק במסלול שהתווה Jon המנוח – לכן מי שלא אוהב להקות "חיקוי" שכאלה, יכול לדלג על האלבום. השיר מאוד מהיר ומבוצע במקצועיות, כמו כל האלבום בעצם ולמרות שהדעות שלי היו חלוקות בהתחלה, עד מהרה הגעתי למסקנה שלקרוא ל- Thulcandra "ריפ-אוף" בקונוטציה רעה או לא מקצועית, יהיה מעשה שגוי. הגיוון במהירויות לא מפסיק גם הוא, ב-"Frozen Kingdom" שהוא יחסית איטי, משלב בחוכמה את ההפסקות המלודיות לבין עבודת הגיטרות שנעה בין דת' מטאל מלודי לבין השפעות ת'ראש לא קטנות ועושה את זה בחוכמה, אמנם באותה חוכמה שכבר הכרנו באלבומים כמו Storm Of Light's Bane ו-The Somberlain.

הרמה הגבוהה נשמרת ובשיר "Legions Of Darkness" המלודיה מקבלת תוקף מעט גדול יותר, כשלקראת סופו הקלידים חותכים לעצמם נתח יפה באמצע המהירות. אחרי פילר פסנתרים יפהפה (אך בכל זאת פילר, עבדכם ההונגרי לא מת על פילרים), שסוגר את האלבום מבחינת החומר של הגרמנים, עברנו אל הקאבר לאחד מהשירים האולטימטיביים של האחות הגדולה משוודיה, ביצוע מחווה ל-"The Somberlain" – מקצועי, נהדר, בהפקה לא יותר מדי מלוכלכת אבל לא נקייה,כש-Steffen נותן את הטאץ' שלו בשירה עמוקה ומתמשכת, מתופף הסשן של הלהקה מפליא במהירותו (וכבר שמעתי קאברים לשיר בהם המתופף לא היה מהיר דיו) ואני מוכרח לציין שהלב שלי דפק אש, בכמה פעמים ראשונות שהאזנתי לגרסה הזו. לא פחות ממדהים ונאמן למקור ופעם נוספת השורה המצמררת "Lord of Infernal, Gather my Strength, Carry me through the gate!" נצרחת לי מהרמקולים בסאונד שתואם את המוזיקה, בכל זאת עם נקודות קטנות שמבדילות אותו מהמקור.

דרך אגב, עטיפת האלבום שגם היא ממבט ראשון (ושני ושלישי) נושאת דמיון לעטיפות Dissection, אגב, נעשתה ע"י Kristian Wåhlin, אותו בחור שעבד עם Jon עד התפרקות הלהקה. האלבום המדובר הוקלט באולפני Woodshed Studios, והופק ע"י V. Santura (שעבד עם הרכבי בלאק מטאל מלודיים כמו Dark Fortress, Obscure, Tryptykon ועוד), אז… אני מקווה שהנקודה פחות או יותר ברורה ושאם נשארתם לקרוא עד פה, אז אתם לא מאלה שיש להם אנטי אוטומטי ללהקות ואלבומים שכל מטרתם הוא מחווה אחת גדולה.
מי שמחפש את Dissection בצורתה החדשה, מי שמעוניין לראות שהיא חיה בהרכבים צעירים יותר, מי שרוצה לשמוע דוגמא חיה מאיך אמורים היו להישמע Jon וחבריו כיום (אם היו חוזרים לשורשים שלהם), או מי שסתם מחפש בלאק \ דת' מלודי שעשוי בצורה סופר-מקצועית שלא מוצאים כל יום, שלא יעז לוותר על ההוצאה הזו. עם זאת, הייתי מעוניין לראות את הלהקה משנה כיוון באלבומה הבא ולא נשארת תקועה במשבצת של "להיות כמו…", היא צריכה לפתח לעצמה ייחוד, כי באמת שהכל כבר שם. אבל, עד שנגיע לאלבום הבא, אחייך לי ואדפוק את הראש ללא בושה עם Thulcandra.