Thursday – A City By The Light Divided
- The Other Side Of The Crash/ Over and Out (Of Control)
- Counting 5-4-3-2-1
- Sugar In The Sacrament
- At This Velocity
- We Will Overcome
- Arc – Lamps, Signal Flares, A Shower Of White (The Light)
- Running From The Rain
- Telegraph Avenue Kiss
- The Lovesong Writer
- Into The Blinding Light
- Autumn Leaves Revisited
האלבום החדש של Thursday בעל השם המפוצץ A City By The Light Divided, כמעט ולא קרה. הלהקה שקמה בשנת 1997 בניו ג'רזי הגיעה למשבר, כשמחלות ומריבות בין חברי הלהקה גרמו להפסקת הפעילות. מכיוון שכל מה שחברי Thursday יודעים לעשות זה לנגן ולהופיע, הם חזרו לסיבוב נוסף. טעונים באנרגיות חדשות, הם נכנסו לאולפן להקליט את אלבומם החמישי.
הלהקה שנחשבת לאחת מהמעניינות יותר בתחום הסקירמו הוציאה בשנת 2003 את האלבום המצליח ביותר שלה War All The Time ובכלל העדיפה לא להכנע להצלחה ולא להתמסחר, ככה שאפשר להגיד מה שרוצים על הדיסק החדש, אבל ממוסחר הוא בטח לא. Geoff Rickly הסולן, שסבל מבעיות בגרון, צורח כאן פחות ושר יותר. בכלל ההרגשה באלבום היא שיש פחות דרייב לשירים. אם לשפוט לפי הסינגל הראשון שיצא מהדיסק , "Counting 5-4-3-2-1" נוצרת תחושה שהשיר רוצה להתפוצץ אבל לא נותנים לו.
מי שעושה עבודה מעולה כאן הוא הבאסיסט, Tim Payne. השירה אמנם מעבירה את המסר, אבל קצת צרחות היו יכולות להרים את השיר הזה כמה רמות למעלה. "We Will Overcome" מסתמן גם הוא כסינגל, כבר מהפתיחה, עם הגיטרה המדוסטרשת והבית הרגוע יחסית. כיאה לסגנון, Thursday נשמעים כאן כמו להקה אירופאית לכל דבר. למרות שהפזמון מצליח להרים את השיר, יש מקום לדחוף עוד קצת חזק. השיר השביעי, "Running From The Rain", ספק בלדה, ספק שיר אימו, מרוח מידי ובמשך ארבע הדקות שהוא נמשך אני שואל את עצמי האם כל זה הכרחי ואיך השיר הזה תורם לאלבום.
"Telegraph Avenue Kiss" אמור לשפר לי את ההרגשה עם בית גרובי ופזמון משתפך, אבל שוב עבודת הגיטרות לא מכסחת מספיק. מיד אחרי הפזמון השני, הבאסיסט מוכיח עוד פעם שהוא הנגן הראוי היחיד בלהקה. מבחינת ההפקה של האלבום, דייב פרידמן, המפיק, היה יכול לעשות עבודה קצת יותר טובה ולכוון את הלהקה יותר אל עבר המטאל ופחות לכיוון הרוק, כי זה שהזמר לא במיטבו לא בהכרח אומר שצריך לעשות שירים פחות חזקים. גם מבחינת השנינות המוזיקלית אני מוצא פה פערים בינם לבין להקות אחרות בסגנון כמו למשל Taking Back Sunday, שלא לדבר על הסאונד, עמום מידי ודחוס במידה שלא מאפשרת לשירים לנשום בכלל. בתקופה כזו בה האופנה היא לקרוא ללהקות לפי ימים Thursday גורמת לי לחכות שיגיע כבר יום שישי.