Thyrfing – Hels Vite

למי שלא מכיר או יודע Thyrfing היא אחת מלהקות הויקינג \ בלאק מטאל הותיקות בתחום, והוציאה אלבומים שזכורים כמעט ורק לטובה ב-כמעט 13 שנה שבה החבר'ה השוודים האלה בועטים וצורחים תחת השם הזה. לאחרונה הלהקה החליטה לשנות את עצמה קצת ואת הקו המוזיקלי שבו היא נוקטת, ויותר מכך, מאז שיצא Farsotstider שהצביע על אותו קו מעניין (ושנוי במחלוקת אצל חלק מהמאזינים), סולנה של הלהקה Thomas פינה את מקומו ל-Jens Rydén (מי שנתן את שירותיו הגרוניים בעבר ל-Naglfar) צעד ששוב, אחוז לא קטן מחובבי הלהקה ראו כמוזר.

שינוי האדרת שהביא איתו Farsotstider הוא מהותי בהחלט, כי הוא בנה את הבמה לאלבום הבא של של הלהקה – שלוש שנים לאחר מכן והרי הוא יצא – Hels Vite. בצרחה ושליפת חצוצרות (כן, כן) הזויה מעט, במבנה ריפים המתאים יותר ללהקות בעלות אופי מדכא יותר מאשר Thyrfing, נפתח "En Sista Litania", שעד מהרה מצליח לייצב את עצמו בקצב בינוני, שלצערי הלהקה דחפה לו ברקע לא מעט קטעי סינתיסייזר המנסים ליצור "אפיות" כזו או אחרת, אבל לאו דווקא מצליחים במשימה.

ממשיכים הלאה אל "Från Stormens Öga" שגם מציג את פתיחות הראש היחסית-טרייה של הלהקה ואת הזמן שהשפיע עליה. השיר הנ"ל כמו חלק לא קטן מהאלבום, מנסה ליצור סביבה הרבה יותר כהה, בעיקר ע"י קצב שיר איטי יותר, פחות קליט מבעבר, מבנה שמכניס עוד אלמנטים מסגנונות אחרים, וטפטופי השפעות מאלבומים ישנים יותר. קטעי פולק אינסטרומנטליים גם הם לא חסרים כאן, ובשיר "Isolation" יש הדגמה מעולה לאיך מעבר שכזה צריך להישמע, כשהוא בתיאום נהדר עם ההתחלה הרועשת שלו והסגירה שנבנית לאיטה עד לשיא הברוטאלי – בו הסולן החדש של הלהקה מדגים את יכולותיו החייתיות כפי שהדגים בשני השירים הקודמים.

דבר נוסף שהלהקה חוטאת בו, הוא אורך השירים – הקצר ביותר הוא כמעט 5 וחצי דקות. סתם ככה, זה לא היה מפריע לי יותר מדי, אבל זה דווקא כן גורם לי להרים גבה כשחלק מסוים בשיר חוזר על עצמו בצורה שכבר משעממת את המאזין ולא יוצרת אצלו עניין. "Hels Vite" מנסה, חלקו בהצלחה חלקו במעט פחות, לערבב בתוכו קצת מאלבומיה הישנים של הלהקה, כשהתג "ויקינג מטאל" מתלבש עליו מעולה. גם כאן הגיטרות האקוסטיות עושות את שלהן במעברים בתוך השיר, שנותן הרגשה שאינו מתקדם לשום מקום או לשיא כלשהו, ונשאר בגדר הבינוני. התחושה ששוררת בכל האלבום, לצערי, היא תחושה שחברי הלהקה ניסו לקפוץ קצת מעל הפופיק. הפקת אלבום בומבסטי – שמנסה בכל כוחו להיות אמביינטי \ אווירתי ופולקי כשהוא תוך כדי הוא מעוות עוד טיפה את הסגנון ש-Thyrfing לקחו על עצמם – הוא פרויקט גדול בפני עצמו במטאל.

בסך הכל אני לא יכול להגיד שאני מאוכזב ברמות גדולות מהאלבום הזה, אבל גם לא טוחן אותו במערכת, מסיבה אחת מרכזית: החסרונות שלו, למרות היותם מעטים, הם קריטיים כי הם משפיעים על כל סקאלת ההתעניינות \ שיעמום בצורה לא קטנה ואני לא הכי רגיל לזה אצל Thyrfing. אז על ויקינגים ומיתולוגיה הם כבר לא ממש שרים, אבל הם כן מראים שההפתיחות המוזיקלית שלהם מסוגלת להתגמש לכיוונים אחרים והתנסויות, תוך שמירה על איכות גבוהה שבהחלט קיימת ואת זה אף אחד לא יכול לבטל.